מאגר סיפורי מורשת

שמי יערה גילה ואני נכדתה של מרים אהרוני וברצוני לספר לכם את סיפור חייה.

שמי מרים ואני ביתם של שולמית יקיר. גדלתי במשפחה נפלאה עם עוד 4 אחים ואחיות עליזה, עמי, ג'ולי והרצל. אבי היה עסקן ציוני ובעל ידע רב בתורה, בארץ ישראל וביהדות בכלל. באותה התקופה נהוג היה לקרוא לילדים בשם תנכ"י, ויהודי ומשום כך ניתן לי השם מרים.

נולדתי באיראן בעיר שיראז ועליתי ארצה בשנת 1961 כשאני בת 10. גדלתי בבית מסורתי, בית גדול, במבנה של קוט'ג, אשר כלל בריכה וגינה עם עצי פרי. בסלון היה אח בנוי במבנה של מגן דוד. בית זה תוכנן על ידי אבי ואמי ונבנה על ידי מהנדס.

אבא, יקיר, היה רואה חשבון והיה מעוסק אצל יהודי, אשר עסק בקישריי מסחר בחו"ל. בנוסף, אבי היה עסקן ציוני ופעיל עלייה ועסק בלימודי השפה העברית ליהודים. לפני עלייתנו לארץ ישראל אבי יקיר ביקר מספר פעמים בארץ עקב אהבתו לארץ. אמא שולמית הייתה עקרת בית. היה חשוב להוריי שילדיהם יהיו בעלי השכלה רבה וידע רב בכל התחומים. אבי דאג שנקבל חינוך אשר בעתיד יעזור לנו.

השייח הפרסי עם רעייתו הראשונה, ביקר בעירנו והוצג בפניו ספר התורה הקדוש.

כאמור, אבי היה פעיל עלייה ועסקן ציבורי מספר 1 בעולם. לכן, רצה לעלות ארצה ולהגשים את חלומו, לאחר שביקר בארץ מספר פעמים לפני העלייה,.במסגרת טיוליו בארץ ביקר במוביל הארצי, בירושלים.

אבי יקיר כתב ספר והקדיש אותו בכתב ידו למשפחה ואני מתרגשת כשאני אוחזת בו.

עליתי ארצה עם הוריי וארבעת אחיי עם סבא, סבתא ודודה מצד אבי. הייתי בערך בת 10 הקושי היה בשפה העברית לא ידעתי קרוא וכתוב.

נשלחנו לגור בנתניה, בדיור לעולה ואבי עבד בעיריית תל אביב כמנהל חשבונות. הגענו למקום שלא הכרתי בו חברים, ומבחינת הנוחות בבית שגודלו היה שונה מביתי בחו"ל.

לא שירתתי בצבא, כיוון שלאמי היה קשה מאוד מכיוון לא היתה לה משפחה בארץ. לכן, אני כבת בכורה, נאלצתי לעזור לאמי בהתמודדות בחיים השונים ממה שהיה לנו בחו"ל ובקשיי השפה העברית.

את בעלי הכרתי בחג פסח, כאשר היינו כל המשפחה בפארק. זה היה ביום השביעי של חג הפסח. שם פגשתי את חברתי ושאלה על מקום מגוריי. בעלי לעתיד שמע את דבריי עם החברה והוא החליט שהוא רוצה להכיר אותי. הוא שלח לי מכתב ללא ציון שם העיר. לכן המכתב הגיע אליי אחרי נדודים רבים בארץ.

לאחר שנתיים של היכרות ביקש את ידי. התחתנתי בתל אביב בשנת 1969, הייתי כבת עשרים ואחרי לימודי סימנר למורות. החתונה היתה עם הרבה משתתפים ומשמחת מאוד.

לסיפורי: עלייה מתוך ציונות

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.