מאגר סיפורי מורשת

ציונות ואהבת הארץ

אני רחל שרף לשעבר אלוני. נולדתי בתל אביב אבל גדלתי בחדרה. נולדתי בפלשתינה שהייתה תחת המנדט הבריטי. למדתי בבית ספר תחכמוני כי אמי האמינה שטוב לדעת את המסורת היהודית. לא הלכתי לצבא כי הייתה לי תאונת דרכים קשה כשהייתי בת 17. למדתי בסמינר למורים בנתניה והספקתי ללמד שנה אחת לפני נסיעתי לארצות הברית.

אני בת לחלוצים שעלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. הם הבינו שאין עתיד ליהודים בפולין והרגישו את האנטישמיות. הם השאירו את הוריהם ואחיהם בפולין. כידוע הם נספו בשואה. לאבי היו עוד שלושה אחים שנסעו לאוסטרליה, אבא שלי סבא רבא של נועה היה היחיד שעלה לארץ. אני גדלתי בחדרה שהייתה עיר חקלאית, ומסביב לביתנו היה מטע של עצי בננות ותרנגולות ברווזים ועיזה. לאבא שלי היה גם צריף בתל אביב על שפת הים שבנה בעצמו מכיוון שהיה נגר. את כל חופשות הקיץ שלנו היינו מבלים בצריף על שפת הים ומאוד נהנינו.

בשנת 1962 בא סטודנט אמריקאי לחדרה לבקר במסגרת של חילופי סטודנטים. הוא עבד במפעל הנייר בחדרה. הוא פגש את אמי (סבתא רבא של נועה) הוא ביקש ממנה עזרה למצוא משפחה שהיה אמור להתגורר בדירתה. אמי כמובן עזרה לו. לאחר חודש פגש שוב את אמי והוא עזר לה לסחוב את השקים מהשוק. היא הזמינה אותו לשתות תה בביתנו ואז אני פגשתי בחור נחמד להפליא ומה שרציתי זה להראות לו את הארץ, ויחד נסענו להרבה מקומות בכל הארץ.

לאחר שנה נסעתי לארצות הברית ושם התחתנו. נשארתי בארצות הברית כ-15 שנה שם נולדו ארבעת ילדינו. ושם נולדה אמה של נועה. בארה"ב לימדתי בבתי הספר היהודיים ונעזרתי בידע שרכשתי בבית הספר תחכמוני. לפני בואנו לארץ בשנת 1981 יצא לנו גם לגור ולחיות בברזיל בגלל עבודה מסוימת שסבא של נועה היה אחראי לה.

סבא של נועה פיליפ נולד ברוסיה. הוריו ברחו לשם לפני פרוץ המלחמה וכך נצלו. בשנת 1949 הם באו לארה"ב כפליטי מלחמה. הם התגוררו בניו יורק ועבדו שם מאוד קשה. סבתא רבא הייתה תופרת וסבא רבא היה מכין כובעי צבא. הוא היה מאוד נרגש כשהכין כובעי צבא לקצינים ישראלים. סבא פיליפ למד בקולומביה בניו יורק הנדסת מכונות וזה אפשר לו למצוא עבודה בארץ כשעשה עלייה.

ההורים של סבא פיליפ היו בארגון יוצאי זמוש- עיירה בפולין (בה נולד הסופר י.ל. פרץ) אבא שלו היה ראש הארגון שפעל רבות למען ישראל. הארגון אסף כסף עבור קניית אמבולנסים למגן דוד אדום.

שנתם הראשונה של ילדינו ה"אמריקאים" בארץ הייתה קשה. לקח להן שנה להבין מה המורים רוצים מהן. לאחר שנה הן השתלבו בחברת הילדים והכל התחיל לזרום. הבת הגדולה הפכה לישראלית בצבא. ושאר הבנות תרמו לצבא עם הידע באנגלית ושירתו במודיעין.