מאגר סיפורי מורשת

עלייתי לארץ

שלום, אני סבא של אורון ובאתי לספר את הסיפור. נולדתי בטריפולי שבלוב. הורי עלו לארץ איתי ועם שני אחי, ב-1950. הגענו באנייה ישנה מאוד, בים, הרגשנו שהאנייה עומדת להתפרק ומאוד פחדנו. הגענו אחרי שלושה ימים לנמל חיפה, משפחה עם שתי מזוודות, ללא ידיעת השפה וללא כסף.

קבלו אותנו אנשי הסוכנות היהודית שהעבירו אותנו למקום שנקרא שער העלייה, שם נתנו לנו חדר קטן להתגורר וסיפקו לנו מזון. עשו לנו בדיקה ופיזרו עלינו אבקה צהובה, אמרו לנו שזה נגד מחלות. לאחר שבועיים העבירו אותנו ועוד כמה משפחות למקום שנקרא מעברת בנימינה שבעצם היה מחנה צבאי של  הבריטים, אכלסו אותנו בצריפים קטנים וזכור לי הקור הקשה.

מידי פעם היו מגיעות קבוצות עולים. הגיעו עולים מתימן, ממרוקו, עירק, תוניס ועוד. גם לבעלי המקצוע שביניהם, רופאים, קבלנים  ועוד לא הייתה עבודה. הם היו הולכים לעבוד בחקלאות, בקטיף תפוזים ובסלילת כבישים.

גזזת

אמי נכנסה להריון ולאחר תשעה חודשים נולדה לי אחות קטנה. מצבה הבריאותי לא היה טוב וכשאמי לקחה אותה לבית חולים עשו לילדה בדיקות שבהם גילו שלילדה יש מחלה בשם גזזת ולאחר שבועיים הילדה נפטרה בבית החולים. הרופאים זימנו את יתר בני המשפחה לבדיקות גזזת וגילו כי כולנו נגועים במחלה, מרחו לנו משחה על הראש ולאחר כמה ימים כל השיער שלנו נשר והסתובבנו קרחים ומבוישים. לאחר זמן השיער שוב גדל והתארך. לימים הסתבר שהגורם למחלת הגזזת הוא האבקה הצהובה שפיזרו עלינו כשהגענו לארץ.

החיים במעברה היו קשים מאוד, כמעט ללא פרנסה ומזון. התושבים היו כעוסים מאוד מהמצב הקשה. בשנת 1957הסוכנות החליטה לפנות את המעברה ולפזר את העולים לכל מיני ישובים בארץ, אותנו העבירו לאשדוד יחד עם עוד חמש משפחות שהכרנו

ילדותי ונעורי באשדוד

כשהגענו לאשדוד ראינו רק חולות ופחוני דיור. לי ולמשפחתי נתנו פחון כפול מאחר והיינו משפחה גדולה. הפחון היה עלוב והשירותים היו משותפים לכל שכונת הפחונים. אבי התחיל לעבוד בחברת חשמל ואותנו הילדים הכניסו לבית ספר שהיה גם הוא בפחונים. למדתי בבית הספר עד כיתה ח ואז החלטתי לצאת לעבוד על מנת לעזור למשפחתי בכלכלת הבית.

בשנת 1959 העבירו את משפחתי למבנה ברחוב הראשונים באשדוד. הזמן עבר ונולדו להורי עוד ילדים ומשפחתי הפכה להיות גדולה עם שנים עשר ילדים. משפחתי דאגה שהילדים ימשיכו ללמוד ולרכוש השכלה ורק אני ואחות נוספת עזרנו בכלכלת הבית.

בשנת 1960 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל ושירתי בחיל התותחנים בתפקיד קשר. השתתפתי בהמון מבצעים בצפון והשתחררתי מהצבא בתום השרות באוגוסט 1962. בגלל הצורך הרב שהיה במבני מגורים בעיר וחוסר בכוח אדם, קיבלנו הצעות ללמוד את ענף הבנייה. שלחו את הצעירים לקורסים, אני השתלבתי יפה בתחום זה והייתה לי בו עבודה רבה.

בשנת 1965 הכרתי את אשתי יהודית שהייתה שכנה והחלטנו להתחתן הקמנו בית.

ב-1967 פרצה מלחמת ששת הימים ומיד גייסו אותי, הוצבתי בסיני ונלחמנו שם מול המצרים. המלחמה הייתה קשה מאוד. אחרי חודש השתחררנו וחזרנו הביתה למשפחות שלנו והמשכנו לחיות את חיינו.

משפחתי, ילדי ונכדי

שנה לאחר החתונה נולד לנו בן ראשון ואחריו נולד לי עוד בן ושמו אשר שלמד במקיף ג' באשדוד.

בשנת 1970 נולדה לי בת שקוראים לה סימה.

בשנת 1973 התחילה מלחמת יום הכיפורים, לחמתי במלחמה שישה חודשים והיה לי מאוד קשה וגם למשפחתי היה קשה. בשנת 1974 נולד לי בן ושמו תמיר . בשנת 1975 נולדה לי בת ושמה קרן, כל ילדי למדו במקיף ג באשדוד. בהולדת קרן המשפחה נסגרה.

ברוך בני הגדול היה סגן אלוף בחייל האוויר ולאחר מכן נולדו לו שלושה ילדים: אלמוג – טייס מזלטים, אריאל – חייל במודיעין, שובל – תלמידה. אשר בני השני עובד נמל בכיר על מנופים ולו שתי בנות: עומר – תלמידה וליה – תלמידה. סימה בתי הראשונה שירתה במקומות בכירים בצבא שאסור לדבר אליהם ונולדו לה ארבעה ילדים: ליאור ששירתה בחייל המודיעין וכיום סטודנטית במדעי המחשב, עמית שהיא כיום חיילת בחייל המודיעין, בן – תלמיד ושחקן כדורסל מצליח ואביב התלמידה שגם למדה בבית ספר נוף ים. תמיר בני השלישי הוא רואה חשבון מצליח, עורך דין ומנהל עסקים ולו יש שלושה ילדים: זיו – תלמידה, יובל – תלמידה וגיל- תלמיד מצטיין. בתי האחרונה קרן מנהלת חנות מצליחה ולה שלושה ילדים: אילאי – תלמיד מצטיין, אגם – תלמידה מצטיינת, ואורון שהזמין אותי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, לדבר המקסים הזה, נכד יקר ואהוב, רגיש וקרוב לליבי.

הזוית האישית

אורון: היה לי כיף להקשיב לסיפור של סבא, ללמוד דברים חדשים ולדעת על המסורת שהוא גדל עליה. אהבתי את תכנית כי הקשר שלי עם סבא גרם לי להבין דברים חדשים. למשל, כל חיי הייתי בטוח שסבא עלה ממרוקו (כי סבתא מרוקאית וכל הבית התנהל לפי מה שהיא קבעה) ועכשיו גיליתי שהוא בעצם עלה מטריפולי.

סבא יוסי: אורון זה "אוצר" של ילד בדרך שבה הוא מתאר משהוא או מספר סיפור, את כל זה גיליתי מהרגע שהתחלנו את הפרויקט.

המפגש עם כולם (מפגש הפתיחה) היה מרגש ומלמד כל אחד על עדתו והמקום שממנו בא, נהניתי מהסיפורים ובעצם אם מאחדים את כל הסיפורים מוצאים שהם דומים במהותם הבסיסית. נהניתי מאוד בפרויקט הקשר הרב דורי. הסיור בבית התפוצות היה מהנה ומלמד, במיוחד שלא הכרתי אותו קודם וזו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי שם. זו הייתה הזדמנות בעבורי להעלות זיכרונות מהעבר.