מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריאל לוי, נולדתי בפרס (איראן) בשנת 1950 למשפחה של אבא, אימא וארבעה ילדים. כיום אני בן 70 שנה ועליתי עם  משפחתי בגיל שנה, בשנת 1951. עליתי ישירות לעיר אשקלון שבדרום למעברת אוהלים.

הוריי עלו כדי להגשים את אהבתם לארץ ישראל ולקיום הציונות. עם הקמת המדינה בשנת 1948, עלינו למעברת האוהלים בארץ שאיכלסה את כל העולים שהגיעו בשנת 1951. כל משפחה קיבלה אוהל אחד למחיה. משפחתי הייתה בת שבע נפשות: אימא ,אבא, שתי אחיות גדולות ממני ואח גדול ממני ואחות של אבא שלי (דודתי). אני הייתי הקטן ביותר במשפחה – רק בן שנה. חיינו כשנה באוהלים ולאחר כשנה עברנו לגור בצריף נוח יותר וחמים יותר מהאוהל. לאחר מספר שנים עברנו לגור במבנה מבטון, לדירה בת חדר וחצי, כשההורים שלי ישנו בחצי החדר ובחדר הגדול ישנו כל הילדים – חמש נפשות בחדר. חיינו בצפיפות רבה אך בשמחה רבה.

בצעירותי השתתפתי שנים רבות בתנועת הנוער העובד והלומד שבמסגרתה סיירנו וביקרנו במקומות רבים בארץ ישראל וגיליתי שאני אוהב את ארץ ישראל. במסגרת הנוער העובד והלומד הדרכתי מספר שנים חניכים צעירים יותר ממני ואיתם סיירינו בכל הארץ, כולל מחנות קיץ בחופשים, כל זה עד גיל 17. כשסיימתי לימודים באורט באשקלון, למדתי שלוש שנים בתיכון והמשכתי את לימודיי באורט נתניה עוד כשנתיים כדי להשלים בגרות.

תמונה מהטירונות בבית אל מיג עם הגיוס לצה"ל ב 1969

סיימתי בהצלחה את לימודיי באורט נתניה והתגייסתי לצהל בגיל 19, בשנת 1969. במסגרת לימודיי בנתניה הכרתי את החברה הראשונה שלי, שהיא כמובן אשתי הנוכחית. לאחר שלוש שנים של חברות התחתנו בשנת 1972 באולם בתל אביב, כי הוריי היו מהעיר אשקלון והורי-חברתי גרו במושב משמרת שבגוש תל מונד. התחתנתי כשאני בן 22 ואישתי-חברתי בת 20 .

במסגרת שירותי בצה"ל התחזקה אהבתי לארץ ישראל היות ושירתי ביחידה מיוחדת: סיירת שקד שבפיקוד הדרום בצה"ל. סיירת שקד ישבה בתוך עזה ונלחמה בכל המחבלים שהיו באזור. לאחר התעסוקה שלנו בעזה ירדה סיירת שקד לאזור סיני, לתעלת סואץ שבמצרים. מלחמת יום הכיפורים, שפרצה ביום השבת של יום הכיפורים בשישי באוקטובר בשנת 1973, תפסה אותנו – סיירת שקד – סמוך לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.

השבועות הראשונים של המלחמה בסיני היו קשים ביותר עד להפסקת האש שנקבעה ביום 22 לאוקטובר שנת 1973. אז נעצרנו קרוב לעיר אסמאלה שבגדה המערבית של תעלת סואץ שבמצרים. בימים של הפסקת האש איפשרו לנו לצלצל עם טלפון מיוחד לאישתי, זו הייתה פעם ראשונה שהתקשרתי מאז פרוץ המלחמה. בשיחה היא סיפרה לי שהיא בהריון ראשון. לאחר תשעה חודשים, בתאריך 27 ליוני 1974, נולדה בתי הבכורה. קראנו לה שרון על שם שתי משמעויות: האחת, שרון – שרוני זאת ציפור מיוחדת במינה והשנייה – על שם אריאל שרון, גיבור מלחמת יום הכיפור. שרון היא האימא של נכדתי אלה פוקס לוי, המתעדת את הסיפור.

בסיום המלחמה יצאתי ללימודים באוניברסיטת בן גוריון בנגב במגמת הנדסת מכונות. גרנו אז בבאר שבע וסיימתי את התואר הראשון בשנת 1978. חזרתי לצה"ל להמשך שירות הקבע. בהמשך עברתי לשרת בתל השומר במרכז הארץ ולכן עברנו לגור בכפר סבא. נולדו לנו עוד שני ילדים ילדים: דידי בשנת 1977 ומיכל בשנת 1983. שירתי בצה"ל 28 שנים, סייימתי לימודי תואר שני באוניברסיטת בר אילן במגמת מנהל עסקים בהתמחות של שיווק וניהול ארגוני. את השירות הצבאי סיימתי בדרגת אלוף משנה (אל"מ).

קבלת דרגת אלוף משנה

השתחררתי מצה"ל בשנת 1997. במסגרת השירות הצבאי סיירנו כל המשפחה בכל ארץ ישראל: בדרום, במרכז ובצפון. יש לנו ארץ נהדרת עם כל סוגי הנופים. בדרום יש לנו את הנגב והמדבר, אילת וים סוף. במרכז יש לנו את ירושלים וההרים סביב לה. בצפון יש לנו את הגליל העליון והגליל התחתון, את רמת הגולן והחרמון וגם הכנרת ונחל הירדן. ארץ ישראל – יש לה מפלים, נהרות, אגם כנרת, ים המלח, ים סוף, ים התיכון והיא ארץ יפה.

כיום אנחנו משפחה מורחבת עם שלושה ילדים ושבעה נכדים, אחת מהם היא אלה פוקס לוי המקסימה שאיתה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי.

אלה נכדתי

יש בי אהבה אמיתית לארץ ועם נישואי עם אישתי מלי והולדת שלושת ילדי שרון, דידי ומיכל, השרשתי את הסיורים והכרת ארץ ישראל ואהבה לארץ. עם הרחבת משפחתינו לחתנים וכלות השרשנו אירוע שנתי משפחתי – מבקרים כל פעם באזור ומקום אחר בארץ. באירוע כזה כל המשפחה בלי יוצא מן הכלל נפגשים במקום יפה, חיים ביחד מספר ימים ולילות ומכירים את הסביבה. מקומות שהיינו בהם לדוגמא: ראש פינה, שאר ישוב ולאחרונה ביקרנו במושב שתולה שעל גבול הצפון. התארחנו בוילה שהכילה את ארבעת המשפחות שלנו וכל הילדים –  כ 15 איש. הייתה לנו בריכה גדולה וג'קוזי, מטבח עם חדר אוכל גדול ודשא עם הרבה משחקים. הצלחנו גם לבקר באתר ראש הנקרה.

המשפחה המורחבת – מטיילים ונהנים

היום אנו משפחה מאוחדת שרק גודלת.

הזוית האישית

אוריאל: נהניתי מהמפגשים עם נכדתי אלה המקסימה בכל יום חמישי, לפעמים הספקנו לאכול צהריים ביחד. אני מאמין שדרך הסיפור שסיפרתי לאלה היא תכיר יותר את הצד של הילד שהוא סבא שלה מרגע העלייה לארץ עד להכרות ביננו, ברגע שאלה נולדה. אני מקווה שאלה תמשיך להכיר את ארץ ישראל דרך המפגשים המשפחתיים שלנו כל שנה ותתחזק באהבתה כמוני לארץ ישראל, שהיא המולדת היחידה שלנו. תודה רבה לבית ספר ניצני השרון ובמיוחד ללילך ועידית שעזרו והדריכו את הפעילות בתכנית הקשר הרב דורי.

אלה: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבא שלי, ממש התעניינתי בעברו עם העלייה לארץ כתינוק והשירות הצבאי שלו – כולל קבלת דרגת אלוף משנה אצל הרמטכ"ל דאז אהוד ברק, שבהמשך היה גם ראש ממשלת ישראל. תודה רבה ללילך ועידית.