מאגר סיפורי מורשת

 סיפורה של שולמית וסרקרוג

סבתא שולמית וסרקרוג – משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומביאה את סיפורה, כפי שספרה אותו לנכדתה רוני וסרקרוג

סבתא שולמית, ילדה שלישית להורים שעברו את השואה (הפרק המורחב על בית ההורים ניתן לקרוא בקישור זה) בית ההורים, חוטין

מלחמת העולם השנייה, טראומה שלא תשכח. הורי נפגעו גופנית ונפשית, היו לניצולים על כל הכרוך בכך, ואנחנו היינו לדור שני לניצולי השואה ( לקריאת הפרק המורחב כנסו לקישור הבא) מלחמת העולם השנייה

סיפור הבריחה לישראל במסתור בסל מרושת לימודים בבית ספר טעון טיפוח, אך בחברות מקסימה עם משחקים חברתיים חוץ ביתיים וטיולי טבע בלתי פוסקים. ( לקריאה , כנסו לקישור הבא)

העלייה לארץ

כניסה לארץ, זיכרונות ילדות ועד לפגישת אהבה במועדון סטודנטים, לקול צלילי מוזיקה של שנות השישים – ריקודים סלונים (קישור לסיפור) זיכרונות משנות העשרים, אהבה ומשפחה.

הסבא – ראובן רומן וסרקרוג ז"ל, – חשוף לאירועי אנטישמיות אחרי המלחמה בבית ספר בפולין. כילד בלונדיני עם שיער ארוך, מסרב להמשיך ולסבול, שקט, רציני אך יודע לעמוד על שלו ואינו מוותר על עקרונות, מחייב את הוריו לעלות לישראל

סיפורו של סבא ראובן ז"ל, הסב – פולין אחרי המלחמה.

עלייה לארץ בשנת 1957 אחרי מלחמת סיני ומגורים בצריף ותוך ניסיון חוזר ועיקש של הוריו לראות במדינת ישראל תחנת מעבר ולשכנע את ראובן לצאת את הארץ. ראובן מסרב ורואה עצמו כציוני אמיתי  משפחת הסב נשארת בארץ ועוברת להתגורר בדירה צנועה בקריית חיים

המפגש – ראובן מתקבל ללימודי רפואה כעתודאי באוניברסיטה העברית בירושלים ומגיע "למרתף", ביום שביתה – מועדון סטודנטים, שם פוגש את שולמית סמינריסטית  בסמינר למורים על שם: א"ד גורדון בחיפה. מבחינתו זו פגישת אהבה ממבט ראשון. הוא יודע שממנה לא ייפרד ולא ייתן לה – עד כמה שהדבר תלוי בו – להיפרד ממנו, לעולמים. המפגש לקול צלילי מוזיקה מוביל את השניים לקראת אהבה והקמת משפחה ( לקריאה בקישור הבא)

זיכרונות משנות העשרים, אהבה ומשפחה

הקמת משפחה – שני סטודנטים המחליטים להמשיך בלימודים: האחד, לקראת תואר דוקטור לרפואה והשנייה, לימודי משפטים לצד לימודי ספרות עברית, וכל זאת יחד עם החלטה להקים משפחה ולפרנס אותה בכוחות עצמם. הבן הבכור – שגב, נולד ב-20 באוגוסט 1970. השירות הצבאי של הסבא  טרם הושלם

השיבה ממלחמת יום הכיפורים -חזרה מן המלחמה הנוראה, בה שימש הסבא רופא של גדוד 188 ברמת הגולן. מספר ההרוגים עולה על כול דמיון. המאבק המתמשך לחזור לחיים רגילים, לצד המשך הגדלת המשפחה. יובל אביה של רוני נולד בערב ראש השנה, בבית חולים רמב"ם חיפה, מתנה מופלאה ב- 24 בספטמבר 1976. אל המשפחה מצטרפת, בציפייה מיוחדת של סבא ראובן, בת עדי, ב- 5 באפריל 1978. הרחבת המשפחה לאחר השיבה ממלחמת יום הכיפורים.

התמחות בנוירוכירורגיה מחוץ לגבולות המדינה – יציאה לדרום אפריקה בסוף שנת 1979, לצורך השתלמות בניתוחים רפואיים של הסבא, בחירת תחומי עיסוק נוספים על ידי סבתא. השהייה בדרום אפריקה, מתארכת. סבא אינו מוותר – ציונות פירושה בין היתר גיוס לצה"ל של הילדים. חזרה לארץ בשנת 1985, חבלי קליטה, מחלת הסבא, ופטירתו של ראובן ב- 22 באוגוסט 1987, יומיים אחרי יום ההולדת של שגב (יבדל לחיים ארוכים) (קישור לפרק על דרום אפריקה:

דרום אפריקה כמקום להתמחות בנוירוכירורגיה.

החיים אחרי פטירת ראובן ז"ל, הסב – הסבתא במאבק לגדל שלושה ילדים, חזרה לחיפה ומינויה כשופטת לבית משפט השלום חיפה, כחמש שנים לאחר מכן מינויה כשופטת בית המשפט המחוזי בחיפה. פרישה מכס השיפוט, ב1 באוגוסט 2015

החיים אחרי פטירת ראובן ז"ל

צו החיים – שמירה על משפחה מאוחדת, עטופה באהבה. הכרה חד משמעית כי מקומה של כול המשפחה – גם אם הייתה שהייה בחו"ל בפרקי זמן כאלה או אחרים – במדינת ישראל, תוך הגשמה עצמית במיטבה. שמירה על עקרונות בסיסיים בכול עבודה או פעילות המתבצעת על ידם, שהעיקרים הם, קדושת החיים, כבוד האדם באשר הוא, ושמירה כי גם ההליכה לקראת הגשמת המשימות תעשה תוך שמירה והקפדה על אלה, וכל זאת תוך אהבת האדם ואהבת קרוביך.

האמצעים והנתונים נתנו לנו לצורך הגשמה עצמית, אופן השימוש באלה נתון לבחירה, וזו תעשה, כאמור, תוך הקפדה יתירה גם על הדרך, גם אם ההגשמה לא תגיע למימוש מלא.

זו צוואת ראובן וזו גם משאלתי.

הזוית האישית

את סיפורה המלא והמורחב שולמית וסרקרוג ניתן לקרוא בקישורים בגוף הסיפור.