מאגר סיפורי מורשת

סבי דוד נולד בסיביר שברוסיה וחי שם עד גיל 11. בגיל 11 השלטונות לקחו את אביו והוא ומשפחתו לא ראו אותו יותר.

 

אימו החליטה לברוח לסין, המשפחה הגיעה לסין וחיו בחרבין, שם החלו חיים חדשים. אימו היתה ספרית, שני אחיו ואחותו הלכו לבית הספר כמו כל הילדים. לעומת זאת, דוד כל יום ברח ולא באמת הלך לבית הספר. הוא החליט שהוא רצה להיות צורף, ולכן הלך לעבוד בתור שוליה של צורף. הוא עבד בתור שוליה כשנה ועזב מכיוון שלא למד כלום. הצורף נתן לו לעשות עבודות כגון ניקיון ספונג'ה לעשות קניות וכדומה…

 

אחרי שעזב הוא הלך ללמוד צורפות אצל צורף אירופאי, אצלו הוא באמת למד את מקצוע הצורפות. סבא למד אצלו שנתיים, בגיל 14 הצורף החליט לחזור לאירופה. כשהצורף עזב דוד החליט לעבוד כעצמאי. הוא סידר לעצמו פינה בבית והתחיל לעשות תכשיטים לקהילה היהודית בחרבין והצליח. כעבור מספר שנים המשפחה החליטה לעבור לשנחאי. 

שם דוד הצטרף לתנועת ביתר והיה פעיל בתנועה (תנועת ביתר זה כמו צופים כיום וזה היה תנועה של יהודים).

דוד רצה להתפתח בכל מה שקשור בתכשיטים ולכן למד את מקצוע החריטה אצל חרט אומן, כשההסכם בין דוד לחורט היה שסבא ילמד אותו צורפות והחורט ילמד את סבא חריטה. סבא רצה להמשיך ולהתקדם וביקש ממשבץ ללמד אותו שיבוץ וסבא ילמד את אותו חריטה. בשעות הפנאי סבא אהב לעסוק בספורט ובמיוחד באיגרוף, ואף השתתף בקרבות חובבים.

 

כשפרצה מלחמת העולם השניה אחיו התנדב לצבא הבריטי ונהרג בבורמה, שם הוא קבור. ב-1948, עם קום המדינה, החליטו תנועת ביתר לעלות לארץ ולהילחם על מדינת ישראל. בתום המלחמה סבא הקים סטודיו לצורפות בירושלים. הוא הכיר את חוה סבתי שעבדה בחנות תכשיטים, הם התאהבו ואחרי מספר חודשים הם החליטו להתחתן ולהקים משפחה בירושלים. נולדו להם שלושה ילדים: הבכורה מרים דודתי, האמצעי יוסי דודי והקטן אריה אבי. בתחילת שנות החמישים אחותו, בעלה, בנה, ואימו החליטו לעלות לארץ ישראל, וכשהגיעו התגוררו יחד עם משפחתו של סבי בגלל מצוקת הדיור בירושלים. האח השני היגר לאוסטרליה. במשך מספר שנים הם היו בקשר במכתבים עד שיום אחד הקשר פסק ועקבות אחיו נעלמו. למרות נסיונות רבים למצוא את אחיו עקבותיו נעלמו. דוד סבי חי עד 10.5.2002.