מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צבר ישראלי טיפוסי

סבא אלי ורותם
אני עם הורי ואחיי
סיפורו של סבי

שמי אלי סופרין, נולדתי בשנת 1951 בן בכור בבית חולים הדסה בתל אביב להורים יוצאי רומניה.

אבי

שמו משה עלה לארץ בשנת 1949. אבי בזמן מלחמת העולם השנייה היה פעיל במחתרת יהודית ברומניה ובמסגרת זו נעצר מספר פעמים על ידי השלטונות ובכל פעם שנעצר הצליח לברוח. בבריחתו האחרונה החל בנדודים ברגל מרומניה להונגריה משם לאוסטריה ולאיטליה. באיטליה הצטרף לפרטיזנים שלחמו בגרמנים ובאיטלקים. בתום המלחמה עזב את איטליה בספינת מעפילים ובחופי ארץ ישראל נעצרה האונייה על ידי הבריטים ששלטו על הארץ ולא אפשרו עליה לחוף. האונייה שעליה היה אבי נשלחה לקפריסין למחנה מעצר. במחנה המעצר נפגש עם אחיו הגדול ממנו שאותו לא ראה מאז בריחתו. עם הקמת המדינה שוחררו כל העצורים ועלו הארץ.

אבי לאחר שחרורו מקפריסין

תמונה 1

בזמן מעצרו בקפריסין הכין אבי משיש פמוט מיוחד במינו שצורתו האות "צ" המסמלת את ציון (ישראל) . הוא לא ידע עברית וניתן לראות את זה בכיתוב שבת שלם (שלום). פמוט זה ניתן במתנה לאימי כאשר פגש אותה כמתנת הצעת נישואים. הפמוט שוכן אחר כבוד בביתי.

פמוט השיש שהכין אבי בקפריסין

תמונה 2

אימי בצעירותה

תמונה 3

אימי 

שמה יפה עלתה לארץ בשנת 1949, בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה בבוקרשט בירת רומניה וכשפרצה מלחמת העולם השנייה הופסקו לימודיה בבית הספר לאומנות אשר בו היא למדה. בזמן המלחמה נשלחה בתור נערה לסיעה למחתרת היהודית ושם ראתה את אבי בפעם הראשונה. עם עליתם לארץ (היא הגיעה אחרי אבי) קרובת משפחה שלה הכירה לה בחור נאה ולהפתעתה זה היה אותו לוחם מהמחתרת היהודית (אבי).

אימי בחופתה

תמונה 4

לאחר פרק זמן קצר החליטו להתחתן וכעבור שנה אני נולדתי הבכור בין 3 אחים.

תעודת הלידה שלי

תמונה 5

אני בידי אבי בברית המילה שלי

תמונה 6

בזכות היותי תינוק הורי קיבלו תלושים לביצים טריות וחלב טרי במקום אבקת ביצים ואבקת חלב. גרנו ביפו העתיקה וכשהייתי בן שנה עברנו לגור במושב בשרון כיון שהוריו ואחיו של אבי גרו שם והוא רצה להיות קרוב אליהם. אצל סבי בחצר היה עץ תות ענק שאליו בנה סבי בית מעץ ושם היה מקום המסתור החביב עלי. אבי היה בעל מקצוע בתחום התעשייה ומשקבל הצעת עבודה ממפעל בתל אביב עברנו לגור בשכונת נווה צדק. אימי הייתה תופרת מקצועית ואף הייתה לה חנות בגדים בתל אביב. בבית שגרנו בו לא הייתה מקלחת והתרחצנו פעם בשבוע בבית מרחץ (בימי שישי). המטבח והשירותים היו בחצר הבית. זמן קצר לאחר מיכן נולד אחי השני אמנון. את שתי שנות הלימוד הראשונות א' ו-ב' למדתי בבית הספר בשכונת נווה צדק ומשם יש לי זיכרון חזק מהמורה שלימדה אותי. שמה היה בלה והיא הייתה גיורת מגרמניה שהקפידה על הגיה נכונה של המילים ומספרים ו"הפחד" מתגובתה לטעות היתה כה גדולה שהייתי משנן את המילים והמשפטים בבית שמא אני אטעה והמורה תכעס עלי.

התעודה הראשונה שלי

תמונה 7

המפעל שבו עבד אבי היה לא רחוק מהבית וכל צהריים הלכנו אחי ואני להביא לו ארוחת צהריים חמה. מאחר ובאותה תקופה לא היו הרבה מכוניות יכולנו ללכת בבטחה וללא סכנה. בשנת 1954 פרצה מלחמה בישראל ואבי גויס למילואים לחיל התותחנים . לי באופן אישי זכור מעט מאוד מהתקופה הזו כי הייתי בן 3 אבל זיכרון אחד נותר בי את אמי מגינה עלי בלילה כי כל הזמן היו צופרי אזעקה והאפלה. בגיל 9 עזבנו את תל אביב ועברנו לגור ברמת גן. זמן קצר לאחר מכן נולד אחי הצעיר שמעון. אני הלכתי לבית ספר ארנון והתחלתי שם את כיתה ג. המחנכת שלי שמה עליזה אדלמן קיבלה אותי כתלמיד חדש הציגה אותי בפני הכיתה והיא אמרה לתלמידים לקבל אותי כחבר מן המניין. ואכן בזכותה קליטתי הייתה נוחה ונעימה . אחד המורים / מחנכים בבית הספר היה אליעזר זולר שהיה דמות להערצה מכיוון שהוא השקיע את כולו בחינוך ולימוד. רכשתי במהרה חברים חדשים (שאגב עם חלק מהם אני בקשר עד היום). מאחר ובתקופתי לא היו טלוויזיה /מחשב /טלפון אמצעי תקשורת היחיד היה הרדיו ואמצעי ה"בידור" היו תסכיתי רדיו כלומר "סדרות" של הטלוויזיה של היום רק במלל ללא תמונה. אמצעים נוספים ל"בידור" היו סרטי קולנוע שלפחות פעם בשבוע היינו הולכים וקריאה של המון המון ספרים. אחד הספרים שקראתי בגיל צעיר והותיר עלי רושם עז שמו "דפוק על כל דלת" שמספר על תקופה קשה מאוד בארה"ב ואיך נער בין טובים הופך לפושע /רוצח ונידון למוות. מאחר ובתקופה זו המדינה הייתה בראשיתה ולא היה שפע כמו היום אז היזדהתי עם הדמות בסיפור אבל מזה למדתי שפשע לא משתלם.

את שעות אחרי הצהריים לאחר שחזרנו מבית הספר (כמובן לאחר שהכנו את שיעורי הבית) העברנו במשחקים בין חברים שכללו בין היתר משחקי כדורגל, בניית עפיפונים (טיארה) שבנינו מקנה סוף נייר צבעוני וחוט חזק (שפגט). השם טיארה בא מהמילה הערבית מטוס. לטיארה הייתה "אחותה ענייה " שקראו לה קיפקה שאותה עשינו מנייר מחברת וחוט תפירה שגם אותה העפנו בזמנינו החופשי. כמו כן היו משחקי ילדות כגון: חמש אבנים שלוש מקלות ועוד. מאחר ולא היו בנמצא קורקינט או סקייטבורד או דברים מהסוג הזה אז בנינו לבד קורקינט המורכב משני לוחות עץ ומייסבים ישנים של הרכב שאותם קיבלנו מבעלי מוסכים. הגרסה שלנו בסקייטבורד הייתה מעין מזחלת שמורכבת מלוח עץ עם מייסבים וחבל עם ניווט. המומחים שבנינו ידעו לנווט עם הסקייטבורד והקורקינט במיומנות ואף ניתן היה להגיע איתם למהירויות גבוהות. כמובן שבהתחלה היו לא מעט התרסקויות אבל היה כיף כי נהנינו מעצם היצירה.

בשנות נעורי נסענו הרבה מאוד לחיפה והצפון כי לאימי הייתה משפחה גדולה מאוד שם ואהבנו להתארח אצלם. באותה תקופה לא הייתה חטיבת ביניים והלימודים בבית הספר היסודי היו עד כיתה ח'. בכיתות ו', ז', ח' הייתי ספורטאי פעיל ואף השתתפתי בתחרויות של אתלטיקה  של בתי ספר היסודיים והייתי בין המצטיינים.

בסיום בית הספר היסודי התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי למכונאות מטוסים. בתקופת לימודי פרצה מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומאחר והלימודים בכל הארץ הופסקו נסענו חברי ואני לקיבוץ נחל עוז שנמצא קרוב מאוד לעזה ושם תרמנו את חלקנו בעבודה במוסך הקיבוץ. משם ראינו את רוב המלחמה שהתרחשה באזור. בתום המלחמה והניצחון הגדול של ישראל על צבאות ערב נערך בירושלים מצעד צבאי גדול ומרשים (המצעד האחרון שהתקיים) ושאנחנו כמובן נסענו לראות את המצעד בדרכים לא דרכים הגענו לירושלים  בתום המלחמה עם החזרה ללימודים עברתי ללמוד מכונאות רכב כי כשהייתי בקיבוץ התאהבתי בנושא מכונאות רכב. בסיום הלימודים התגייסתי לצה"ל ושובצתי לעסוק כמכונאי רכב. את שירותי הצבאי עשיתי בסדנא שבשארם א שייך שנמצא בדרום סיני. שרתתי שירות מלא ואף הציעו לי לשרת כחייל בקבע אבל לא רציתי כי היו לי תכניות אחרות.

מעט זמן לפני תום שירותי הצבאי נפצעתי בתאונת אופנוע ושברתי את רגלי הימנית (החזקה) אושפזתי בבית חולים לצורך ניתוח וגיבוס. משך ההחלמה היה כ-9 חודשים שבאותו זמן נחשבתי כחייל בצבא קבע עם משכורת. מי שטיפלה בי במשך כל התקופה הייתה חברתי (שהפכה לאשתי) אורה שבאותה תקופה למדה בבית ספר לאחיות.

הקמת המשפחה

את אשתי אורה היכרתי בהיותי בן 17 והיא בת 16 כאשר אורה הגיעה עם אמה לאימי הביתה כדי לתפור בגדים. יש לציין כי גרנו בניין ליד בניין והבניינים היו קרובים כל כך שיכולנו לדבר מרפסת מול מרפסת. הפכנו לחברים שהובילה לחתונה אחרי שהשתחררתי משירותי הצבאי. את חתונתנו ערכנו  בבית החייל שבתל אביב.

אני מובל לחופה ע"י אבי וחמי

תמונה 8

כיוון שאבא של אורה היה אחד מהמנהלים של האגודה למען החייל ובזכותו קיבלנו כל מיני תוספות. את שמלת הכלה של אורה ואת השמלות של אימי ואימא של אורה תפרה אימי. לאורה הייתה שמלה בצבע צהוב בהיר מאוד (מאוד חריג) כיוון שכל הכלות לבשו בדרך כלל שמלות לבנות. שמלות האימהות היו זהות בצבעים שונים והמראה היה מלבב. זמן קצר לאחר חתונתנו פרצה מלחמת "יום הכיפורים" ב 1973 ואני גויסתי לשרות מילואים. אורה סיימה את בית הספר לאחיות ועבדה כאחות בבית החולים תל השומר במחלקה של נפגעי ראש. בסיום המלחמה אורה עשתה קורס מילדות והפכה להיות מילדת מן השורה. מלאכה שהיא עוסקת בה עד היום. אני עבדתי במוסך כמכונאי רכב ובמקביל למדתי טכנאי גז והתחלתי לעסוק בזה ועד מהרה הפכתי להיות מנהל הטכני של חברת גז. קנינו בכוחות עצמנו דירה קטנה בראשון לציון כי המחירים היו זולים יותר מאשר אותה דירה ברמת גן ששם התגוררנו עם ההורים. בשנת 1976 נולדה ביתנו הבכורה ליהי ולאחר שנתיים נולדה ביתנו השנייה רוני 1978. בשנת 1979 עברנו לדירה גדולה יותר בראשון לציון. בשנת 1985 נולד בני בן הזקונים זיו. בגיל 52 קיבלנו "מתנה" נכדתנו הבכורה אלונה ואחריה עוד 7 נכדים: אמיר, ניל, עדי, רותם (אני), איטן, ליאור ואימרי. כמובן שאת כל הנכדים יילדה אורה (אשתי).

זכות גדולה.

אני הייתי סנדק לארבעה מנכדיי.

תמונה 9
תמונה 10
תמונה 11

בשנת 2006 ארע אסון במשפחתנו אחי הצעיר שמעון נהרג ברוכבו על אופניו בשבת בבוקר על ידי נהג שהיה תחת שימוש סמים ואלכוהול ולאחר מסיבת לילה. את ההודעה על מותו קיבלתי אני מבית החולים וכמובן שנסעתי מייד לבית החולים כדי "להיפרד ממנו". מייד הודעתי לאחי אמנון שהצטרף אלי ונסענו יחד לבשר את הבשורה המרה להורינו. את צעקת השבר של אימי לא אוכל לשכוח. אבי שהיה איש חזק אופי רצה לדעת פרטים על מה שקרה. אנחנו כמובן לא ידענו את כל הפרטים ולמחרת נסענו אחי אמנון ואני למשטרה לקבל מידע על התאונה המחרידה .

שלושת האחים

תמונה 12

הענפים שנגדעו

תמונה 13

3 שנים לאחר מכן נפטר אבי בשיבה טובה בן 87. שנתיים לאחר מכן עזבה אימי את הדירה שלה ברמת גן ועברה לגור בדיור מוגן בגדרה. לפני שנתיים חגגנו לה יום הולדת 90 עם כל המשפחה במסעדה רומנית כמו הסוג אוכל שהיא אוהבת. לפני כ 10 שנים עברנו לגור בגדרה כי רצינו להיות קרובים לשתי בנותינו שגרו בגדרה.

אני במקביל לעבודתי כמנהל טכני בחברת גז התחלתי לימודי שמאות רכוש עיסוק שאני עוסק בו עד היום.

אחד מתחביבנו העיקריים הוא טיולים בחו"ל כ 6-7 פעמים בשנה. תחביב נוסף אנו מקפידים עליו הוא הצגות תאטרון שזה כפעמיים בחודש.

עץ המשפחה המלא

תמונה 14

הזוית האישית

בקשר הרב דורי שמע רותם לראשונה סיפורים שלא היה חשוף אליהם קודם. הקשר בין הסב לנכדו התהדק

מילון

טיארה
עפיפון תוצרת בית

ציטוטים

”הפשע לא משתלם“

הקשר הרב דורי