מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה דנציגר. נולדתי בתל אביב בשנת 1944 לבית משפחת בראון – פנסטר

אבי היה בין המגויסים הראשונים במשטרת ישראל ומספרו 1174. להורי לא הייתה דירה לכן קיבלנו דירה בבניין המשטרה (טייגר בריטי) ברמלה.

השנה הייתה 1951 ורמלה הייתה עיר ערבית שהפכה לעיר לקליטת עולים. אליה הגיעו עולים בעיקר מבולגריה וטורקיה – כולם היו עולים חדשים מלבדי. כך גדלתי בשכונה בה שמענו שפות רבות. את ילדי העולים שהיגיעו ממדינות שונות, אני תלמידת כיתה ב' לימדתי עברית. עד היום אני זוכרת את זוג התאומים המקסים שעלו מבולגריה יצחק ויהושוע פסי.

היה מחסור חמור במורים ולכן גייסו מורים שכבר היו בפנסיה. המורה הייתה מגיעה יום יום מתל אביב ללמד ברמלה. היה מחסור חמור בכיתות לימוד ולכן למדו בשתי משמרות כלומר באותה הכיתה למדו בין 8 ל – 12 תלמידי כיתות א' ובשעות אחר הצהריים עד שעות הערב למדו תלמידים מכיתות גבוהות.

עם המורה צעדנו לשוק רמלה לקנות אשכוליות, שמהן הכנו חנוכיות. כל אשכולית נחצתה ל – 2 ובתוכה שמנו נר בהתאם לימי החנוכה. אמנם לא היו אמצעים כספיים, לא צעצועים ואפילו לא דירה לגור בה, אבל לא היינו עצובים או מסכנים כי ממילא לאף אחד לא היה.

הזוית האישית

רני וסבתא  מירה – קשר רב דורי