צבי רוזן, ספורו של כדורגלן
נולדתי בעיר קאסל שבגרמניה ביוני 1947 אבי היה אלכסנדר רוזן ואמי הייתה בלה רוזן הוריי מעולם לא שיתפו אותי בסיפור הבריחה מאימת הגרמנים. השיר שאמי הייתה מזמזמת "היידישא מאמא".
המנהגים המיוחדים היו שמירת מסורת והדלקת נרות כולל קידוש בליל שבת.
בדרך כלל אכלנו גפילטע פיש חמין ורגל קרושה. בביתי היה מחסור בתענוגות והרבה אהבה וחינוך. דיברנו בעברית וביידיש.
בשנת 1967 בהיותי בן 20 נשאתי לאשתי מלכה ונולדו לנו שלושה ילדים אלכס עדי ומאיה ולהם שמונה נכדים.
גדלתי על רקע העלייה לישראל ב1948 מיד לאחר השואה שהוריי ואחי היחידים ששרדו ממשפחה בת עשרות נפשות. מעולם לא הצלחתי לשמוע מהוריי את סיפור הבריחה הגדולה והצלחתם לעלות לישראל ואת אירועי השואה
הורי בצעירותם
קפטן נבחרת הספורט של ישראל
אחת ההנאות שהספקתי להעניק להוריי ובמיוחד לאבי שנפטר בגיל צעיר (53) הייתה הפיכתי כבר בגיל 16 לשחקן כדורגל מוביל בספורט הישראלי ואבי הספיק לראות בהפיכתי לקפטן נבחרת הנוער של ישראל בשנת 1965. חודשים לאחר מכן נפטר.
בשנת 1968 עלינו למשחקי האולימפיאדה במקסיקו בהצלחה רבה ושנתיים לאחר מכן הצלחנו להגיע למשחקי הגביע העולמי (מונדיאל) מקסיקו 1970
הטבעתי חותם במדינת ישראל
מילון
נספונרצחו, נהרגו
ציטוטים
”מעולם לא הצלחתי לשמוע מהוריי את סיפור הבריחה הגדולה והצלחתם לעלות לישראל ואת אירועי השואה“”אבי הספיק להתגאות בקריירה הספורטיבית שלי, בהצלחה ובהשתתפותי כחייל במלחמת ששת הימים“