מאגר סיפורי מורשת

משפחת ויסברוד כוללת את האישה אילנה בת כפר הס, בוגרת ביולוגיה, החקלאית האמיתית במשפחה! אורי יליד 1973, שירת כסמל מחלקה בגד' 101 בצנחנים, בוגר מתימטיקה ומדעי המחשב, תסריטאי ועורך עצמאי לטלוויזיה, אב לילד מהספרים, מתגורר בר"ג. ניר יליד שנת 1975, שירת כקצין בעורב גבעתי, בוגר תעשייה וניהול, סמנכ"ל תפעול בחב' הייטק, נשוי לאורלי, שלושה ילדים יפים יפים, גר בשכניה. חגי יליד שנת 1978, שירת כקצין  וכמ"פ בסיירת צנחנים במיל'. מהנדס ביו-רפואי, בעלים ומנכ"ל חב' לפיתוח מכשור רפואי, נשוי לאילת, ארבעה ילדים חמודים, גר בקבוצת כנרת. ענת ילידת שנת 1980, שירתה כחובשת פלוגתית בשריון, מהנדסת ביוכימיה ותואר שני בביולוגיה, מדע"ר בחברה לסינון מים, נשואה לעדי ולהם ילד מקסים. גרה בהחותרים. שרה אזמרה ברהה ילידת שנת 1988 באתיופיה, שירתה בשירות לאומי, הייתה מדריכה חינוכית ורכזת שכבה בפנימיה, סטודנטית לתואר ראשון בחינוך אפורמלי. גרה בחדרה.

הויסברודים הצעירים

נולד לך בן 

נובמבר אלף תשע מאות שבעים ושלוש. ארץ גושן, איסמעיליה דרום. מזה חודש הפלוגה שלי המחופרת בשפניות מנהלת חיי "שגרה" מתובלים בלוף ממנות הקרב, בפרעושים עוקצניים ובחילופי אש קצרים עם הקומנדו במוצב המצרי שמולנו, מעבר לתעלת המים המתוקים. בתעלה משייטים להם בנחת ברווזים צבעוניים שכבר לא מתרגשים משריקות הכדורים מעליהם. לפתע קריאה: "צביקה נולד לך בן!". היה זה כתרי הרס"פ שחזר מהגדוד שם שמע ברדיו שעודד בן עמי מבשר בגלי צה"ל ש….. נולד לי בן. כך ממש באמצע הג'יפה שלאחר מלחמה ארורה. פתאום הכל מואר במציאות ההזויה של אז. לברית במושב כפר הס, בו גדלה אילנה אשתי, הגעתי בהרקולס משדה פאיד, שטס בגובה הקרקע מחשש הטילים, אבל אני הרגשתי בגובה מאה אלף רגל. הגעתי קצת לפני המוהל, עזבתי חזרה קצת אחריו. את אורי בני הבכור ראיתי אולי פעמיים לפני שהשתחררנו חצי שנה אחרי שגויסנו למלחמה באותו יום כיפור.

כעבור שנה מאותה שפנייה באיסמעיליה, אורי הוא הילד הראשון שעולה עם גרעין יעד לקרקע, במחנה הקראוונים הזמני ליד חוות יבור בגליל. אחרי אורי בהפרשים של שנתיים פלוס-מינוס נולדו ניר, חגי והבת ענת לקינוח. מאוחר יותר התעשרנו והתאשרנו באזמרה, נערה מקסימה בת העדה האתיופית בת הזקונים שלנו. דרך אגב, האחים הגדולים ממש לא אהבו כשענת האחות הקטנה והחובשת נידבה אותם בחופשותיה מהצבא לשכב על הרצפה בבית כשהיא מחדירה להם אינפוזיה לזרוע "כדי לשמור על הכשירות המבצעית".

אזמרה בת הזקונים שלנו

לאחר שהתגייסו ילדיי הבנתי לראשונה את אבי זכרו לברכה, שבזמן מלחמת ששת הימים היה יושב צמוד לרדיו המנורות העתיק שהיה לנו ומקשיב לשידורים חיים מהמלחמה "המפוארת" ההיא, וכל קריאה "פצוע, חובש" שעלתה מהרדיו היה רואה אותי מדמם בדמיונו והיה דומע. כך סיפרה לי אימא כשחזרתי. "אבא בוכה?", אז זה לא נתפס לי. אבל כשאורי התגייס נפל לי האסימון הרגשי: יותר קל להיות צנחן מאשר אבא של צנחן. בעצם, הרבה יותר קל, למרות הסיפורים שלנו אחרי חמישים שנה שהיה קשה בפלוגה. ועוד משהו מידע אישי. בין אם אתה האבא או הבן, מלחמות הן מכוערות גם כשהן צודקות.

את דאגותי ותחושותי באותם לילות דחוסים ועמוסי דאגות כשהילדים שם "קורעים" את ה… ואני שוכב במיטה, המחשבות מתרוצצות לאן שבא להן ומעל ביתנו רעש המסוק המחלץ נפגעים אלמונים מלבנון לרמב"ם, הבעתי בשירים שנכתבו כמו מאליהם באישון לילה על גבי פיסות נייר מזדמנות שמצאו מקומן באחת המגירות בביתנו.

המעגל נסגר אחרי שהגורל עשה סיבוב שלם, בדמיוני פגשתי שוב את אבי שאיננו והתחבקנו בלי לומר מילה. מעגל הורים דואגים לדורותיהם.

שני השירים שבחרתי להעלות לספר זה ליוו את אורי בכורי, אך במחשבה שנייה נועדו לכל הילדים שלנו ושל אחרים, כל ילד או ילדה במסלול שבחר. כשאורי התגייס ובחר במסלול שבחרתי אני ארבעים וחמש שנים לפניו, כתבתי את השיר הבא:

אוֹתוֹ סִפּוּר  1991

גּוֹזָל רַךְ פְּלוּמָה כְּנָפַיִם צִמֵּחַ,

כַּנְפֵי צְמִיחָה לַחֲזֹר אֶל הַקַּן.

נִשְׁמָתִי בְּגוּפְךָ, רוּחֲךָ בְּלִבִּי,

גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת, גִּלְגּוּל צַנְחָנִים.

יַבָּלוֹת בְּרַגְלַי בְּמַסַּע כֻּמְתָּתְךָ,

כּוֹאֶבֶת כְּתֵפִי מִמַּשַּׂא אֲלֻנְקָה,

בִּי צְמַרְמֹרֶת חוֹלֶפֶת

מִצִּנַּת חֹרֶף בְּאִמּוּן לֵילְךָ.

זֵעָתִי נִגֶּרֶת בְּלַהַט הִסְתַּעֲרוּתְךָ,

אוֹתָם הַמַּרְאוֹת,

אוֹתָם הַקּוֹלוֹת,

אוֹתָם הָרֵיחוֹת,

אוֹתָם הַצְּבָעִים.

אֵיפֹה אֲנִי נִגְמַר, אֵיפֹה אַתָּה מַתְחִיל,

זֶה אוֹתוֹ הַסִּפּוּר אוֹ שֶׁמָּא חָדָשׁ.

קֶשֶׁר שֶׁל דָּם מַעֲמִיק , מִתְהַדֵּק,

חִבּוּר הַנִּימִים, מִקְשָׁה אַחַת.

כְּמוֹ הִרְחַקְתָּ לָעוּף,

אַךְ כָּל כָּךְ הִתְקָרַבְתָּ,

כְּמוֹ יָצָאתָ הַחוּצָה,

אַךְ עָמֹק כֹּה נִכְנַסְתָּ.

ולסיום, תפילה אחת קטנה שליוותה את שירות  כל הילדים:

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי

(תְּפִלַּת אָב קְטַנָּה לְלֹא תְּחִנָּה.)

הַיֶּלֶד הַזֶּה חַיָּב לַחֲזֹר,

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא יַלְדִי.

אֵינִי מַפְקִידוֹ וְלֹא אֲוַתֵּר!

הוּא יָקָר, הוּא אֶחָד, אֵין לוֹ תַּחְלִיף,

הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי.

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 2: התפוח לא נופל רחוק מהצנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

איור של אריה טופור

צביקה ויסברוד תרם סיפורים נוספים לתכנית הקשר הרב דורי:

הוריי הם הגיבורים האמיתיים

איך הקמנו יישוב בגליל

סבא במלחמת ההתשה