מאגר סיפורי מורשת

צביה קריב, בת היישוב יגור, נולדה בשנת 1948, ביום ששיירת הל"ה נפלו. "מחלקת הל"ה (כונתה מחלקת ההר על ידי חיים גורי, בשירו הנה מוטלות גופותינו), הייתה מחלקה של 40 לוחמים, 35 מאנשיה נפלו בקרב במלחמת העצמאות, בדרכם לתגבר את גוש עציון הנצור. המחלקה הייתה מורכבת מ-20 אנשי פלמ"ח, מחטיבת הראל, ו-15 אנשיחי"ש, אנשי חטיבת עציוני, חלקם הגדול סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהם כמה סיירים". (ויקיפדיה)

היא לא נולדה בקיבוץ עצמו משום שהוא היה מצור. צביה נקראה על שם אחות של אמא שלה. שם משפחתה הגיע מתפילת קדיש. צביה היא הבת הקטנה מתוך שלושה.

סיפורי ילדות

צביה גדלה בבית ילדים, בחברה חזקה של ילדים, הם כמעט ולא ראו את ההורים דבר שלא הפריע להם יותר מדי משום שהם הרגישו כמשפחה אחת והם לא היו צריכים את ההורים, הם עשו הכל בעצמם. הילדים היו נהנים לעשות שטויות, בערב לאחר כיבוי האורות הם היו משחקים בחדריהם ותמיד היה אחד ששומר אם מישהו יגיע כדי שיספיקו להיכנס למיטות שלא ידעו שהם נשארו ערים.

בימי שישי היו עושים קבלת שבת עם מופע בובות ובסוף היו שמים כסף בקופה של קרן קיימת לישראל, אהבת המדינה היא רגש חזק אצלה והיא שמחה לעזור למדינה. אבא שלה עבד כל שבת והיא כמעט לא ראתה אותו בגלל שהייתה בבית הילדים, אך תמיד הם מצאו זמן לטייל ביחד בטבע ואפילו היה להם מקום מסתור בכרמל של צבעונים.

צביה הייתה שחקנית כדורסל ואצנית, היא אהבה לסרוג, לצייר, לרקוד ולקרוא. בכיתה ו' היא הלכה עם הסוודר הראשון שסרגה. המאכל האהוב עליה מהילדות היה מצה בריי, היא הייתה מדריכה וכל פעם שהיא חזרה מקן אמא שלה הייתה מכינה לה מצה בריי, כל השנה.

צבא

שירתה בצה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, הייתה מד"סית והיא שירתה בדרום. מלחמת ששת הימים ומלחמת השחרור השפיעו עליה רבות ועיצבו אותה רגשית ופוליטית.

חיים בוגרים

לצביה יש שני בנים ולשניהם יש כתם כחול על עצם הזנב שזה סימן למוצא ספרדי.

היא טיילה במקומות רבים בעולם במהלך חייה, היא טיילה הייתה כמעט בכל יבשת. השיא היה בפפואה גינאה החדשה, היא חיה איתם חודש וחצי, ושם היא ראתה והשתתפה  בטקסים שלהם. היא זוכרת שהגיעה לשם עם שעון יד והאנשים שם היו מסוקרנים ממנו מאוד, הם אף פעם לא ראו שעון יד. היא נתנה להם אותו במתנה.

הזוית האישית

אודי אדלר, עידן שושני, ניצן רנסיה:  צביה עבדה בבית הספר עמק החולה כרכזת חברתית הרבה שנים. כשעבדה בבית הספר ראתה את השינוי בחברה הישראלית דרך התלמידים, תמיד רצתה לשמור על עקרונות חינוכיים אך להתאים אותם לתלמידים.