מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צאצאי משפחת בטט – מזרחי כיום מונים כ-150 בני אדם.

גלי וסבתא נגה בתכנית
סבתא נגה בילדותה
כולם מתגוררים ברחבי ארץ ישראל

סיפור חייה של משפחת בטט ומזרחי

 סבתא נגה מספרת לגלי על שושלת המשפחה

סיפורם של סבתא רחל וסבא שמעון מתחיל בבגדד. בבית גדול בשכונה מעורבת (יהודים וערבים) הם מגדלים שבעה ילדים באושר וברווחה. המשפחה נהנתה מיציבות כלכלית והייתה מעורה בתוך הקהילה ובמשפחה המורחבת. סבא היה עורך את הקניות וסבתא, שלא נהגה לצאת מהבית, דאגה מידי יום להפוך את סלי המצרכים לארוחה טעימה לכל המשפחה.

אישה ערביה הייתה דואגת לניקיון הבית ואישה אחרת הייתה באה עם פרה וחולבת אותה היישר לסירים של סבתא. סבתא נהגה להרתיח את החלב ושכבת הקרום העבה שנוצרה בחלקו העליון הייתה אהובה ביותר על הילדים.

בערב שבת היה סבא שמעון חוזר מבית הכנסת יחד עם ראובן-בנו הבכור. כולם לבשו במיטב מחלצותיהם וישבו לאכול את ארוחת השבת. בחגים הבית התמלא שמחה וריחות של מטעמים. לארוחות הללו הוזמנה גם המשפחה המורחבת.

באותה תקופה המלך של עירק היה פייסל. פייסל היה אהוב מאוד על העם וגם על הקהילה היהודית. סבי נהג לחבוש כובע שחור קטן כדוגמת כובעו של המלך. (כובע שהיה סמל לשחרור וכינויו היה פייסלה). בשנת 1933 נפטר המלך פייסל בעקבות מחלה. מצב היהודים החל להחמיר.

באותה שנה ראובן, האח הבכור של אמי, הצטרף בחשאי למחתרת יהודית. חיבור זה גרם לו להבין שצריך לעלות לארץ ישראל. הוא גם סיפק למשפחה אינפורמציה על הקורה באירופה. את תמונתו של היטלר, שהביא ראובן הביתה ממפגשי המחתרת, תלה בחצר הבית וביקש מבני הבית לירוק עליו. בחלל האוויר נזרקו מילים כגון, פלסטין, נאצים וארץ ישראל. כמו כן, הוא הביא הביתה ותלה על קירות הבית את תמונותיהם של הרצל, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור וחיים אלוזורוב. דמויות אלה זכו לכבוד רב.

בשנת 1935 עזב ראובן את עירק ויצא בחשאי לארץ ישראל במבצע "הבריחה". מעשה זה גרם למורת רוח כבדה בקרב הוריו והיה ברור שבמהירות האפשרית הם יצטרפו אליו. אומנם, כדי לא לעורר חשדות נגדם מצד  השלטונות הם מכרו את ביתם ושכרו בית בשכונה יהודית.

תוך זמן קצר, הם שכרו מכונית ונסעו לדמשק (עיר בירתה של סוריה) ומשם ברכבת הגיעו לתל אביב (אל מתחם התחנה) שם קיבל את פניהם, ראובן. המשפחה התגוררה בשכונת נווה צדק בתל אביב. צאצאי המשפחה כיום מונים כ-150 בני אדם. כולם מתגוררים ברחבי ארץ ישראל.

סבתא רחל הייתה גאה בשבט המפואר שכולו מלח הארץ, אנשי צבא, אקדמיה ותעשייה. קרוב לוודאי שהייתה גאה מאוד בנכדה, אמיר אשל שמכהן כמפקד חיל אוויר בצה"ל. בהמשך הגיעה כל המשפחה המורחבת לישראל ומשפחתי עזרה להם בקליטה.

רוב המשפחה התגוררה גם בשכונת נווה צדק. משפחתו של אבי-בלפור מזרחי היגרה מבגדד לניו יורק. כשמשפחתה של אימי רובה ככולה עלתה לארץ ישראל, ראובן אח של אימי שירת בבריגדה הבריטית ונשלחם בשורותיה באירופה.

 ראובן במדי הבריגדה

תמונה 1

בשנת 1945 נפטר סבי. שנה לאחר מכן אני נולדתי. לא זכיתי לראות אותו ולהכיר את סבא. כשמלאו לי שנתיים, טרם פרוץ המלחמה, אני והורי עברנו להתגורר בחדר השני בביתה של אימי. הייתה תקופה לא קלה, סוערת ומלאה בפחד עוצמתי.

תמונה 2

לא פעם אחת פלשו החיילים הבריטים חובשי הכומתות האדומות בחיפושים אחר מבוקשים מחברי המחתרות, או אחרי סליקים של נשק שנאגר לקראת ימים אחרים. כל משפחתי נלקחה למסדרי זיהוי בבית הספר "תחכמוני" ורק ננה סבתי ואני נותרנו בבית. גם בלפור נאסר באחת הפשיטות בגלל מראהו שדמה לאחד המבוקשים.

החיילים האוסטרליים היו אחראים על שמירת העוצר בשכונתנו נווה צדק, בלילות. בשעות הצהריים המאוחרות של יום שישי, ה-14 למאי 1948, סבתי, אימי ואני היינו ברחוב רוטשילד, שנמצא מול בניין מוזיאון תל אביב, בשעה שבן גוריון הכריז על הקמת המדינה היהודית, מדינת ישראל.

למחרת, נמלטנו שלושתנו מהבית היישר אל מלון עם מקלט, כשבלילה התקיימה פלישת צבאות ערב ומטוסי מצריים הפציצו את תל אביב. בלפור, שעבד עד כה בעבודות ממושכות בתחום הבניה, והתנדב לשורות "ההגנה", גויס לצבא ההגנה לישראל ב-31 במאי. מלחמת העצמאות נמשכה יותר משנה וחצי. כרוב הגברים של המשפחה לקחו בה חלק. בלפור נפצע מרסיס בברך ושוחרר בתום הקרבות. זה היה בשנת 1950. בהמשך הצטרף לקיבוץ רחביה ובה חי עד יומו האחרון.

מילון

מחלצותיהם
בגדים יקרים ומהודרים.

ציטוטים

”"בן גוריון הכריז על הקמת המדינה היהודית, מדינת ישראל"“

הקשר הרב דורי