מאגר סיפורי מורשת

הנכדה רבקה סמדר מתעדת את סיפורה של סבתא איטה וסבא מנחם חנזין כפי שסיפרה לה סבתא איטה.

סבתא איטה, היא האימא של אמי, היא נולדה בי"ז אב תש"ד 1947 להוריה ר' שמואל ואסתר גורביץ, במחנה המעבר בגרמניה שם שהו הוריה לאחר יציאתם מרוסיה עם פליטי שואה נוספים.

בימי מלחמת העולם השנייה הצליחו הוריה להימלט מריגא והגיעו לסמרקנד, ובתום המלחמה יצאו בבריחה הידועה בשם "יציאת רוסיה" דרך לבוב, שם חצו בחשאי את גבולות רוסיה והגיעו למחנה הפליטים בגרמניה שם נולדה סבתי איטה. לאחר שהות קצרה באירופה הם הגיעו לארץ הקודש על פי הוראתו של הרבי הרייץ , ונמנו על ראשוני המתיישבים בשכונת חב"ד בלוד.  אביו של ר' שמואל, סבא רבא שלי, הוא החסיד הנודע ר' "איצה דער מתמיד", שהיה חסיד ושד"ר של הרבי הריי"צ וגם חסיד של הרבי הרש"ב. אמרו עליו שהיה בדרגת "בינוני" של ספר ה"תניא". הוא נודע כעובד ה' מופלא, ונחשב לאחד מגדולי החסידים לאורך הדורות. נהרג בריגא במהלך השואה על קידוש ה'. על הרגעים האחרונים של ר' איצ'ע מסופר, שהנאצים ימ"ש היו חוטפים את יהודי ריגא ומכנסים אותם בבית הכנסת, ובהתמלא הבית, היו מציתים אותו באש על כל הנמצאים בתוכו, וכל מי שהיה מנסה להימלט מן הלהבות היה נורה מיד!

כך נשרף גם ר' יצחק על קידוש השם.

היה זה ביום ט' תמוז תש"א הגרמנים הובילו יהודים רבים בכוח אל תוך בית הכנסת ובאכזריותם ורשעותם העמידו יהודים רבים אחרים בחוץ כדי לצפות במחזה הנורא. כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין. פתח ר' איצ'ע את ארון הקודש, הוציא ספר תורה ואמר: "אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה". הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרב אליהו חיים אלטהויז ואת השנייה על כתפו של הרב יחזקאל פייגין (מזכירו המסור והנאמן של הרבי הריי"צ) ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את ניגון ה'הקפות' החב"די הנודע של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי. בתוך כך, המרצחים הנאצים נעלו את דלתות בית הכנסת, סתמו את פתחיו ואת חלונותיו, והציתו אש ביסודותיו. לשונות האש התפשטו חיש מהר, ונשמותיהם של השלושה הי"ד יצאו בטהרה.

סבי מנחם חנזין נולד בישראל בה' תמוז תש"ד 1944. אביו הרב חנזין ז"ל היה חסיד מסור של הרבי, הוא היה ממקימי "רשת אוהלי יוסף יצחק"- רשת בתי ספר חב"ד בארץ הקודש. במשך חצי יובל שנים ניהל בפועל את הרשת, כאשר לאחר מכן שימש כיושב ראש הנהלת הרשת. הרבי שלח בכל השנים את כל המכתבים והמברקים בענייני הרשת אל ביתו של הרב חנזין בלבד.

בשנת תשי"ט נסע בפעם הראשונה לרבי, ומאז נסע עוד פעמים רבות. משנת תשל"ח החל לנסוע לרבי בקביעות מידי שנה, ולעתים יותר מכך.  בעיקר התמיד לנסוע לראש השנה. וכשהיה מגיע להתוועדות של הרבי, רצו תמיד לכבד אותו שיישב מאחורי הרבי, במקום המכובד שם ישבו זקני החסידים. אבל הוא סרב, ואמר שרצונו לראות את פניו הקדושות של הרבי.

הזוית האישית

אני שמחה על הזכות שנפלה בחלקי, להכיר באמצעות התכנית את שורשיי. ומאחלת שזכה להמשיך את שרשרת הזהב.