מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פריחה בשדה כלניות

סבתא נילי והנכדה דנה
סבתא נילי בסטודיו לצילום...
בצל המנדט הבריטי-ולאור הקמת מדינת ישראל

הסיפור מתעד את תקופת ילדותי בשני "מישורים":

1."ילדותי הראשונה",  באיזור עירוני, בהדר- הכרמל בחיפה, עד גיל 6 , בצל המנדט הבריטי.

2. "ילדותי השניה",  על הר הכרמל, בשכונה "ירוקה".

ילדותי "הראשונה":

נולדתי להורי, מינקה ומנחם, אשר עלו לישראל,  מפולין, בשנות השלושים המאוחרות.

חלק גדול ממשפחתם נספה בשואה.

לאחר נישואיהם, התגוררו ברח' ארלוזורוב 91, בחיפה, וחלקו דירה קטנה, בת 2 חדרים,  מטבחון  ושירותים, עם קרובי משפחה. אבא למד בטכניון, וסיים את המחזור הראשון, כהנדסאי.  אמא ניהלה את משק הבית.

זיכרונותי, "עולים" בסביבות גיל שלש וחצי – ארבע, בערך…

 אנחנו משתכנים בחדר אחד, לצדו צמודה מרפסת. אני משחקת במרפסת, חובקת את בובתי האהובה, ולפרקים "מסיעה " אותה בעגלה…

תמונה 1
                                                                             אני עם בובתי על המרפסת

הימים: ימי המנדט הבריטי…אנחנו מתגוררים בקומה הרביעית, המשקיפה אל נמל חיפה. ה"כלניות" (החיילים הבריטים, חובשי הכומתות האדומות), מסתובבים ברחובות חיפה, חמושים ברובים. אבא, קצין ב"הגנה", מפקד ואדי ניסנאס.. שב הביתה, מדי יום, לבוש מדי חאקי, מכנסי שלשת-רבעי, נעליים צבאיות….כובע פלדה, עטוף ברשת – מכסה את ראשו… לימים, בעתות "הפוגה", אבא לוקח אותי לואדי ניסנאס, מושיב אותי על אופנוע ( אשר היה "כלי שרת" של "ההגנה"), ועורך אתי טיול רגלי באזור….

תמונה 2
                                                                                                          אני בוואדי ניסנאס

אמא הייתה לוקחת אותי, מדי בוקר, לגן הילדים…שם למדתי להשחיל חרוזים, לבנות ארמונות בחול, ולשמוע סיפורים מפי הגננת טיה. בשובנו הביתה, נחתי עם אמא את מנוחת הצהרים… זכורה לי שמיכת צמר בצבע תכלת, עם פס משי, התוחם אותה… התעטפנו בשמיכה הרכה, עד אשר שמענו את צעדיו של אבא, השב מ"משמרתו"… נהגנו לעלות  אל גג הבניין, אשר היה כמגרש ענק, עם קירות גבוהים מכל צדדיו. כך היינו "משתזפים", ושואפים אויר צח…

תמונה 3
                                                                                               עם אבא ואמא על הגג     

 

ילדותי "השנייה"

מאיזור עירוני (הדר הכרמל), שם הדהדו מנועי האוטובוסים, ברחוב ארלוזורוב, "העתקתי" את "ילדותי השנייה" להר הכרמל… רחוב זאב 12, כרמל צרפתי: באחד הימים בשרו לי הורי, בשמחה רבה, כי אני עומדת "לקבל" מתנה: אח או אחות!!  השמחה היתה רבה!

מאחר, והחדרון בו התגוררנו, בכפיפה אחת לקרובי-משפחתנו, היה צר מהכיל 4 נפשות, נאלצנו להעתיק את מקום מגורנו, לדירה גדולה יותר, בכרמל הצרפתי! המעבר לסביבה "ירוקה", היה, עבורי, מאד שונה…אך משובב-לב…

תמונה 4
                                                                 אני על רקע הבית בכרמל

אני זוכרת, בשבת הראשונה לבואנו לאזור, ערכתי טיול רגלי עם אמא ואבא… האזור היה מוקף ואדיות… הלכנו, שלשתנו, בשבילים, כשמסביבנו עצים ושיחים… שמענו את ציוץ הצפרים… ומעל לכל: הופתענו לגלות את מרבדי הרקפות והכלניות! באותם ימים, הטבע היה "נחלת הכל", ולא חל איסור על קטיף פרחים! מלאנו את ידינו במגוון ססגוני של כלניות, רקפות ונוריות… והלב היה מלא! השכונה, בה גדלתי בכרמל, היתה מאד "משפחתית": בתים משותפים, נמוכי קומות, הסמוכים זה-לזה…ילדי השכונה, הכירו זה-את-זו, ומערכת היחסים הייתה מאד חמה וידידותית!

ומה עשינו בשעות הפנאי?

שחקנו בחמש אבנים… בגולות … בקלאס, תופסת, מחניים… ובשעות בין הערביים, שמענו, מן המרפסות, את שריקות ההורים: "נילי/רותי/עפרה –  ה ב י ת ה"… וכל ילד/ה פרש/ לביתו….

על אף התקופה הקשה, של ימי המנדט הבריטי, מלחמת השחרור והקמת המדינה, זכיתי לגדול בבית חם ואוהב, עם  הורים מסורים ודואגים, חלוצים וציונים, אשר הנחילו לי ערכים משמעותיים, כמו: אהבת הזולת ואהבת הארץ ! המשמעות של צניעות, הסתפקות במועט, קבלת האחר וכבוד לזולת, הוו תשתית בסיסית להמשך חיי, וסייעו לי בשנים הבאות, בעיצוב אישיותי, ותכנון המהלכים בחיי…

שנות הילדות היפות, אשר עטפו את חיי, זכורים לי היטב, וזורמים בדמי ובכל חושי: המראות, הריחות, הטעמים… ובעיקר: הזיכרונות… ארץ ישראל היפה של פעם……

הזוית האישית

סבתא נילי: ה"מסע" המופלא, אשר ערכתי עם דנה, נכדתי, אל נבכי ילדותי בחיפה, עורר אצלי זיכרונות ענוגים, אשר ה"נגיעות" בהם – הרטיטו את לבי… למפגשים השבועיים עם דנה, במסגרת הפרויקט, קדמו ציפיות וכמיהה עזה… ה"דואט" המשותף, מול המחשב, עם נכדה, על נושא אישי-ביוגרפי, של סבתא – הוא מן המפגשים והחוויות, היותר עצמתיים, שחוויתי בחיי…

שתפתי את דנה בזיכרונות הילדות שלי, והתרגשתי לגלות, עד כמה ההתעניינות, הסקרנות והשאלות, אשר הפנתה אלי, פתחו בפניה צוהר, לעולם חדש, אשר לא הכירה קודם-לכן…היא "נרתמה" לעיצוב המצגת, יעצה, שתפה פעולה, ומעבר לכל – הרגשתי, כי היא "נושמת" אתי את אוירת הילדות – על כל המשתמע ממנה… היה זה מהלך מופלא, של התקרבות הדדית, של "היכרות" עמוקה, ומעל לכל: חשנו את ה א ה ב ה, אשר לוותה כל מפגש, ועטפה את שתינו… אני יוצאת מכאן, עם הרבה גאווה, סיפוק, הנאה, ושפע של נ ח ת !

הנכדה דנה: העבודה עם סבתא הייתה עבורי חוויה נפלאה! למדתי מושגים חדשים, מלים חדשות ואיך לכתוב נכון יותר… כמובן, שגם למדתי על ילדותה של סבתא: הסיפורים המדהימים, החוויות המרגשות, הדמויות אשר ליוו אותה בילדותה… היה לי מאד כייף! ככל שהתקדמנו בעבודה, כך גם למדתי מלא דברים חדשים. הכתב, שסבתא השתמשה בו, והמלים המוזרות והיפות, לימדו אותי כיצד אנשים שמרו חפצים, וכיצד סבתא בילתה את אחה"צ כשלא היה "whatsapp" , "youtobe" וכמובן שלא הייתה טלוויזיה. תודה רבה לסבתא, שלימדה אותי דברים חדשים, ובילתה אתי פעם בשבוע…

המצגת שהכנו

מילון

מנדט בריטי
ייפוי - כוח, שהוענק לבריטניה, ע"י חבר הלאומים, כדי לסייע לישוב היהודי, ולהבטיח הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ציטוטים

”שנות הילדות היפות, אשר עטפו את חיי, זכורים לי היטב “

”ארץ ישראל היפה של פעם......“

הקשר הרב דורי