מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"פרח מגדות נחל החידקל"

ורדה כיום
הרפת של ורדה ומשפחתה
ורדה נולדה בכפר שייווארץ בעירק, כפר חקלאי בסמוך לעיר אירביל באזור מוסול

ורדה נולדה ככל הנראה בשנת 1931 היא בת שנייה מתוך חמשת ילדי המשפחה, הוריה רחל ובנימין יוסף, אחותה שרה היא הבכירה ממנה ולאחריה האח עזרא, האחות לאה וצעיר הילדים אחיה שמואל. ורדה נקראה על שם אשתו הראשונה ובת דודו של האב בנימין שהיה נשוי לאשה בשם ורדה אשר נפטרה במהלך לידה, ולזכרה בנימין יוסף החליט לקרוא לביתו ורדה.

ורדה נולדה בכפר שייווארץ בעירק, כפר חקלאי בסמוך לעיר אירביל באזור מוסול (בצפון עירק העיר מוסול שימשה כבירת מחוז נינווה). הכפר היה ממוקם על גדות נהר החידקל.

הנהר שימש כאמצעי תחבורה עיקרי אל אירביל העיר הגדולה לצורך הגעה לימי שוק, לרכישת מצרכים לבית, ולצרכי מסחר עם הכפרים השכנים אשר צרכו את המוצרים שמשפחתה של ורדה ייצרה והפיקה. בכפר היו 9 משפחות יהודיות ואיתם גם משפחת יוסף (המשפחה של ורדה) כל המשפחות היהודיות בכפר היו מאותה המשפחה. הם חיו ביחסי שכנות טובה עם המוסלמים אשר חיו בכפר. התקופה היא תקופת מלכותו של המלך פייסל בעירק והיהודים בעירק נהנו מחסות בית המלוכה. הילדים בכפר לא למדו, הבנים של היהודים למדו עברית ותורה עם הרב של הכפר בבית הכנסת, אך אף אחד לא חשב כי גם הבנות צריכות ללמוד לכן גם ורדה מעולם לא למדה בצורה פורמלית .משפחתה של ורדה התפרנסה מגידול בקר, ומסחר במוצרי החלב שנתנו הפרות (חלב, גבינה, חמאה). ורדה התייתמה מאב בגיל 6 ולכן מגיל צעיר נאלצה להשתתף בפרנסת המשפחה, כל בן משפחה היה צריך לסייע בעול הפרנסה .

גם ורדה סייעה כמידת יכולתה ברעיית הפרות ובאחזקתן. כאשר בגרה מעט החלה לעבוד גם מחוץ למשפחה בעבודות חקלאיות אצל השכנים המוסלמים בכפר.

ורדה זוכרת את תקופת ילדותה בכפר כתקופה יפה, השכנים המוסלמים התייחסו בצורה מכבדת כלפי הבנות היהודיות, המשפחות היהודיות שמרו על מנהגי וחוקי הדת היהודית ללא הפרעה מצד השכנים המוסלמים, ובמקביל השכנים המוסלמים כיבדו את צרכי הדת של היהודים. ורדה מדברת בערגה רבה על תקופת ילדותה והחיים בכפר, יש לה זיכרונות טובים מן העבר, "למרות שלא היה לנו הרבה, לא חסר לנו דבר, ברוך השם אלוהים נתן לנו הכל". ורדה סיפרה לי על החגים בכפר, היה בית כנסת יהודי אשר לא היה בו ספר תורה, אך התפללו בו כאילו יש ספר תורה, הבנים למדו שם לקרוא ולכתוב ע"י אחד המבוגרים אשר שימש רב הקהילה.

בחגים כל היהודים של הכפר שהיו מס' עשרות, חגגו ביחד. לקראת חג הפסח התכוננו מראש ובעונת הקציר שמרו גרעיני חיטה במיוחד לחג הממשמש ובא כך שבפסח אפו בצורה מרוכזת מצות כשרות לכל התושבים היהודים בכפר, את ליל הסדר חגגו ביחד בארוחה משפחתית גדולה כל תושבי הכפר היהודים את ההגדה קראו בשתי שפות תחילה בעברית ולאחר מכן בשפה הארמית. שכניהם המוסלמים כיבדו אותם בזמן החג ולא הגיעו אליהם מאחר והיהודים שמרו על כשרות,

את החג בילו משפחות היהודים יחדיו ולא עבדו אפילו בחול המועד. רק בסוף חג הפסח הגיעו השכנים המוסלמים לבקר את שכניהם היהודים. את רוב החגים חגגו היהודים ביחד, ורדה זוכרת כי בסוכות בילדותה היו מקימים סוכה מרכזית בכפר עבור כל תושביו היהודים וחגגו את החג כהלכתו, עם סוכה ולולב וארבעת המינים.

ורדה התייתמה מאביה בנימין בגיל שש ולכן נאלצה מגיל ילדות לסייע בבית ובמשפחה, בגיל 12 החלה לעבוד מחוץ לבית ונטלה חלק בעול פרנסת המשפחה. בעיקר עבדה בחקלאות ובגידולי שדה בשדות השכנים הערבים. חריצותה ומסירותה של ורדה לעבודה היקנו לה את חיבת השכנים המוסלמים, והיחס אליה היה טוב ומכבד, כאשר היה לה זמן פנוי מעבודה סייעה לאימא בגידול האחים.

כך התנהלו להם חייה בנחת בכפר בעירק.

בהגיעה לבגרות ובשלות נשית השיאו אותה עם בן דודה יצחק כמקובל באותה העת, כמובן שאף אחד לא שאל לדעתה, ויצחק אשר היה לה כאח וגדלה בחברתו הפך לבעלה, לזוג הצעיר ורדה ויצחק נולד בן ראשון והם קראו לו מנשה. מנשה היה הבן היחיד שנולד לזוג בעירק, שאר ילדי המשפחה נולדו כבר בארץ ישראל.

לאחר מות המלך פייסל מצב היהודים בעירק היה די דחוק, ועם הקמת המדינה היהודית המשפחות היהודיות בכפר ואיתם משפחתה של ורדה החליטו לעלות למדינת ישראל ממניעים ציוניים. הנוהל היה שמשלמים מס גולגולת לפי נפש (כופר), משפחתה של ורדה אספה את סכום הכופר ושילמה בכדי שיתאפשר להם לעלות למדינת ישראל.

תחנתה הראשונה של משפחת יוסף במדינה החדשה מדינת ישראל הייתה במעברת שער עלייה ליד חיפה, ורדה זוכרת ומספרת על מעברה עם קיבוץ גלויות מכל תפוצות ישראל, יהודים רבים מכל גלויות ישראל השתכנו במעברה, בליל של שפות ומנהגים, השפה זרה המנהגים שונים והקליטה הייתה די קשה כאשר ורדה ובעלה יצחק מטופלים בתינוק.

וליצחק אין עבודה, מאחר והיה חקלאי במקצועו. גם מגוון העבודות וההיצע היה דל, תקופת צנע במדינה הצעירה וחיי המשפחה הפכו לחיי דוחק ומחסור. המשפחה ניסתה לשרוד כמידת יכולתה בתנאי המחייה הקשים.

ורדה זוכרת מקרה משעשע אשר קרה לה באותה התקופה, הימים ימי מסיק הזיתים ועבודה אין והימים דחוקים ורדה ליקטה זיתים אשר העובדים השאירו על האדמה לאחר המסיק והיא לקחה את הפח עם הזיתים ביקשה מאחת האחיות להשגיח על בנה מנשה אשר היה עדיין עול ימים ושמה פעמיה אל העיר חיפה למכור את הזיתים ולהביא מעט כסף לפרנסת הבית. אימא רחל הצטרפה אליה, בהגיעם לאחת הצמתים אשר הייתה בפיקוח משטרתי בחיפוש אשר נעשה בכליהן נמצאו הזיתים והן נלקחו לבית המעצר ביגור והואשמו בגניבת זיתים מן המטע. לאחר דין ודברים עם מפקד המשטרה ומתן הסברים אשר הניחו את דעתו של קצין המשטרה הן שוחררו ללא רישום תלונה ואפילו זכו מהמשטרה לקבל הסעה עד לביתן ברכב המשטרתי. אירוע זה נשאר חקוק בזיכרונה של ורדה עד עצם היום הזה.

במעברה נולד למשפחה בנם השני אפרים. לאחר כשנתיים במעברה קיבלו בית וחלקת אדמה למשק חקלאי במושב מיטב בחבל התענכים בסמוך לעפולה בירת עמק יזרעאל. המשפחה קיבלה כעשרה דונם אדמה לצורכי פרנסה.

משפחת יוסף אשר אמונה על החקלאות החלה לעבד את חלקת המשק שלהם וגידלה גידולי שדה. הבעל יצחק נקלט כפועל שכיר בקיבוץ רמת השופט ואחזקת המשק החקלאי של משפחת יוסף הופקד בידי ורדה אשר הייתה מנוסה בעבודות החקלאיות עוד מתקופת ילדותה בעירק. ורדה מספרת כיצד חפרה תעלות השקיה לאורך עשרת הדונמים החקלאיים אשר היו שדות המשפחה מאחר ולא היו אמצעי השקיה נאלצו לחפור תעלות ולהזרים בהן מים לאורך כל השדות הגידולים היו ירקות כגון עגבניות מלפפונים בצל וכיוב', עיקר התוצרת נמכרה לתושביה של העיר עפולה. ורדה מספרת כיצד לא הייתה תחבורה ציבורית לעיר הגדולה ועל כן נאלצו ללכת ברגל בכדי למכור את התוצרת החקלאית .

משפחת יוסף גם גידלה סלק סוכר אשר נמכר למפעל הסוכר בעפולה וטיפחה לול קטן של תרנגולות מטילות. המשק גדל והתפתח כמו כן משפחת יוסף אשר החלה להתברך בבנים ובנות שנוספו אל המשפחה .בנם השלישי שמשון היה התינוק הראשון אשר נולד במושב מיטב, שמשון עדיין חי במושב וגר בשכנות לבית הוריו, כמו כן מסייע בידי ורדה לתחזק את הרפת המשפחתית ובהמשך נולדו: יהושע ז"ל, אשר נספה בעת מילוי תפקידו במסגרת לוחמי האש בעפולה.

ורדה מאוד מתקשה להתמודד עם השכול ועם מותו של הבן יהושע, ובכל שיחה הנושא הכאוב עולה מחדש. הבנים גדעון ואמנון אשר עדיין רווקים וחיים בבית המשפחה במושב. רותי המתגוררת במושב מיטב, דינה החיה במושב שדה תרומות, סיגלית המתגוררת במגדל העמק.

ורדה ומשפחתה מתגוררים וחיים במושב מיטב מאז, והמשפחה מתפרנסת בעיקר מהרפת המשפחתית, ורדה מספרת כי את הרפת החלה מעגלה אחת בלבד אשר בעלה יצחק רכש וורדה גידלה וטיפחה את הרפת והקדישה את רוב זמנה. ורדה מספרת כי ביקשה מיצחק בעלה כי יקנה לה עגלה מבכירה, יצחק אכן קנה לה עגלה ולאחר כבוד ניתן לה השם "חמודה", עגלה זו הייתה ראשיתה של הרפת אשר בבעלות המשפחה. ורדה מספרת בגאווה רבה  "בזכות העגלה חמודה גידלתי את ילדי חינכתי וחיתנתי אותם"

עם הזמן הרפת התפתחה וגדלה והיום נחשבת לאחת הרפתות המתקדמות מסוגה בארץ, עם מחשוב ומיכון חשמלי ואלקטרוני מתקדם ומתוחכם. כל זאת החל מעגלה מבכירה אחת בשם "חמודה".

הזוית האישית

הסטודנט אשר כהן: ורדה יקירתי, היה לי לכבוד ולעונג להיפגש אתך במסגרת תכנית זו. תודה לך על נכונותך לשתף ולשוחח כמעט על כל נושא, אני מעריך ומכבד זאת מאוד.

מילון

החידקל
החִידֶּקֶל הוא אחד הנהרות החשובים בקדמת אסיה. מקורותיו במזרח טורקיה, ומשך רוב מהלכו הוא זורם בשטח עיראק. החידקל הוא אחד משני הנהרות העתיקים של מסופוטמיה (מסופוטמיה=בין הנהרות) לצד נהר הפרת, איתו הוא מתאחד ויוצר את נהר שט אל ערב בדרום עיראק, הנשפך אל המפרץ הפרסי. שני הנהרות מילאו תפקיד חשוב בארצות העתיקות ששכנו לצידם כגון בבל ואשור, ואפילו במקרא ניכרת השפעתם, כשבספר בראשית מוזכר החידקל כשלישי בנהרות גן עדן (בראשית, ב', י"ד).

ציטוטים

”ורדה החליטו לעלות למדינת ישראל ממניעים ציוניים“

הקשר הרב דורי