מאגר סיפורי מורשת

שמי אנה. נולדתי ברוסיה בעיר ברנסק בשנת 1949 עלינו לישראל בשנת 1999, כשהייתי בת 50.

גרתי בבית  קטן. היה לנו חדר עם שולחן, שזה היה בעצם שולחן האוכל שלנו, ובמקום דלת, היה וילון שהוביל אותנו לחדר השינה שלנו. היה לנו תנור חימום בבית, אני ואחיי ואהבנו  לשכב ליד התנור ולהתחמם בחורף.

אהבתי לשחק בבובות שאבי הכין לבדו מעץ, ואני הכנתי מדפים ועיתונים בגדים ושמלות לבובות הללו.בחורף אני וחבריי אהבנו לגלוש על השלג, גלשנו על קרש עץ מההר.

כשגדלתי, עברנו לגור בבית גדול הרבה יותר, עם הרבה חדרים. היינו הראשונים שהייתה להם טלויזיה בעיר וכל מי שהיה יכול היה בא אלינו הביתה, והיינו צופים יחד בטלוויזיה בדיוק כמו בקולנוע. באמצע הסלון היה לנו שולחן גדול ויפה, וכל ערב, חברותיה של אמי, אמי ואני שתינו תה מתוק וטעים. אני עד עכשיו זוכרת את הטעם המתוק.

בחצר הגדולה והמטופחת שלנו, שגידלנו בה הרבה ירקות ופירות, הייתה לנו עז ואווזים.

בברנסק לא היו שמות לבתי ספר. היו שלושה בתי ספר ולכל בית ספר היה מספר. בית הספר שלי היה "בית ספר מספר אחד". למדנו מקצועות שונים כמו: פיסיקה, כימיה, מתמטיקה, צרפתית, שיעור תפירה, שיעור אפייה ועוד הרבה מקצועות אחרים. הייתה לנו תלבושת אחיד מאוד יפה ומהודרת: הבנות לבשו ליום יום שמלה חומה עם סינר שחור, ולחגים ואירועים מיוחדים לבשנו שמלה חומה עם סינר לבן. היינו מגיעות לבית הספר עם סרטים בשיער כי לא היה מקובל ללכת עם שיער פזור לבית הספר.

אם התנהגנו לא יפה בבית הספר, היו מתקשרים להורינו ושולחים אותנו הביתה. היו לנו טיולים ומסיבות. פעם בשבוע היה לנו "מסיבת ערב", שבה שרנו ורקדנו. הייתה לנו שם קפיטרייה ואכלנו שם בחינם. המאכל האהוב עליי זה היה קציצות. הקציצות שם היו ממש מעולות, ואכלתי אותם כמעט כל יום. הייתי חברה בתנועת נוער שהיא סוג של "צופים" כיום. יצאנו לטיולים ומסעות רבים. אהבתי ללכת לשם. שם למדתי שם עזרה ראשונה.

הקשר ביני לבין משפחתי היה חזק מאוד. היינו עושים כל מיני דברים יחד. בעיקר אהבנו לקטוף פירות ביער בקיץ, ובחורף אהבנו לגלוש על השלג.

בשנת 1999 אני ומשפחתי עלינו לארץ, משום שרצינו להיות במדינת היהודים, במקום שמתאים לנו. הגענו לבאר שבע ולמרות הקשיים שהיו לנו בהתחלה התרגלנו והסתדרנו וטוב לנו פה.

הזוית האישית

רינתה ביז'נוב: נהנתי לעבוד עם סבתי ולשאול אותה שאלות ואף ללמוד ממנה דברים במהלך העבודה. היא סיפרה לי סיפורים שלא שמעתי ממנה קודם. למדתי עליה שהיא מאמינה שאם כל אחד יסלח אחד לשני כך העולם יראה טוב יותר, ויהיה שלום בעולם. זה משהו שאני אקח איתי לחיים.