מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בטורקיה בעיר איזמיר. בבית דיברנו בשפה הטורקית והספניולית. גרתי בבניין בן 3 קומות, בבית היו ארבעה חדרים ומטבח לבישול ואפייה. בסביבת הבית היה בית הספר בו למדתי וגם בית כנסת. הים היה במרחק של חצי נסיעה.

החגים היו עניין מיוחד. היינו חוגגים אותם בחוג המשפחה והשכנים. את ההכנות לחג הפסח היינו מתחילים חודש לפני. מנקים ביסודיות את כל החדרים, חדר אחר חדר, ובסוף מנקים את המטבח והופכים אותו למצוחצח וכשר. תחילה מנקים את הצלחות, אחר כך עובדים לסירים, אחריהם למקרר ואז לתנור. רק אחרי שהמטבח כשר לפסח היינו הולכים לערוך קניות. יומיים לפני ערב פסח כבר התחילו הבישולים, כל משפחה שהגיעה לסדר הייתה מביאה את התבשיל שלה. היינו יושבים בסדר הפסח ומתחילים לקרוא בהגדה, כל אחד בתורו קורא פסוק. הקטן מבין הילדים במשפחה היה קורא את "מה נשתנה". סבא שלי היה מחביא את האפיקומן ואחרי שהיינו מוצאים אותו, היינו מקבלים מתנות. היינו עוצרים את קריאת ההגדה בשביל סעודת פסח ואחרי הסעודה היינו ממשיכים לקרוא בהגדה. בסוף הערב, רק לאחר שניקו את הבית ואת הכלים החזירו למקום היו כולם חוזרים לבתיהם.

עליתי לארץ במסגרת "עליית הנוער", בעקבות הגעתו של פעיל הארגון לבית הספר בו למדתי והוא סיפר לנו סיפורים יפים על ארץ ישראל ושכנע אותנו לעלות. בסוף שנת הלימודים התארגנו קבוצה של ילדים, הצטרפנו לעליית הנוער ועלינו לארץ.

לצבא התגייסתי ב- 8/11/1964, ושובצתי לחייל השריון. אחרי שלושה חודשים של טירונות נשלחתי לקורס נהיגה וחזרתי לחייל חזרה. תוך כדי השרות הצבאי עברתי הרבה מסלולים וקורסים. בסוף השירות פרצה מלחמת "ששת הימים", לכן האריכו לי את השירות בשלושה חודשים נוספים.

שירתתי במלחמה בכוח תומך לחימה וב- 10 ביוני 1967, הסתיימה המלחמה ושוחררתי בדרגת סמל. 20 שנים שרתתי בשירות מילואים.

את אשתי, פנינה, הכרתי בשנת 1969 וכעבור שנה התחתנו. אחרי החתונה יצאנו לירח דבש לאילת, שהיה אז יעד "מבוקש". שהינו באילת 4 ימים, טיילנו בכל העיר ונהנינו מאוד.

מכיוון שהיינו שנינו שקועים בעבודה ובחובות, לא יצאנו תקופה ארוכה לחופש. לאחר שהשתחררנו מהחובות נסענו לטורקיה, לטיול שורשים (ושילבנו באותו טיול גם חתונה של האחיין). שהינו בטורקיה כשלושה שבועות.

כשהבן הגדול שלנו נסע לאמריקה, יעד הטיולים שלנו הפך באופן טבעי להיות אמריקה. עוד לפני שהתחתן נסענו אליו לשבועיים וטיילנו כולנו יחד באזור כולו. כשהתחתן עם ילידת המקום נסענו אליו שוב כל המשפחה, גם עם בני הדודים, והיינו שם כעשרים יום. אחרי כשנתיים נולד לו בן ונסענו שוב אליו לחודשיים, שילבנו גם טיול לעיר הבירה וושינגטון ולמפלי הניאגרה שבקנדה. בין לבין אנחנו מטיילים גם בארץ.

כיום אני עוסק באבטחה ובשעות הפנאי מטייל להנאתי עם הנכדים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.