מאגר סיפורי מורשת

פספוס חתונתה של הדודה קלרה אברמוביץ'

נולדתי ברומניה בעיר בוטושן בשנת 1944 בחודש דצמבר, להוריי רוזה ואליאס בוימוביץ'. בגיל 7, עליתי באנייה ארצה בשנת 1951 בחודש יוני עם הוריי ואחותי. העבירו אותנו למעברה ששמה "חלסה" (כעת קריית שמונה) ונכנסתי ישר לכיתה א'. לא ידעתי את השפה ולא הכרתי את הילדים שהגיעו מארצות שונות ודיברו שפות שונות, למורה היה קשה ללמד כי כל אחד דיבר בשפה שונה. הבית היה מפחון ואת הארגז שהבאנו אתנו לארץ, הפכנו לשולחן. קיבלנו מיטות מברזל עם מזרנים מקש, השירותים היו בסוף שורת הפחונים והיה קשה להגיע אליהם. בישלנו שם על פתיליות עם נפט, המזון שחילקו לנו היה מועט וקיבלנו מצרכים בתלושים, לפי מספר הנפשות שחיות בבית, לכל מצרך היה תלוש מזון משלו. בארץ הייתה צנע, לא היה אוכל ולא הייתה עבודה וההורים שלי לא ידעו את השפה, לא הכירו את הארץ ולא היה איך לתקשר עם הדודה שלי שגודלה ע"י אמי בביתנו שברומניה, יכולנו רק לשלוח לה מכתבים או לנסוע אליה באוטובוסים רעועים.

הדודה שלי הגיעה עם ההכשרה לארץ, קבוצה של צעירים ששוכנו "בבית העלייה" שם למדו עברית וגם חיפשו מקומות עבודה ושם גם רכשו חברים חדשים. דודה קלרה הכירה שם ניצול שואה מפולין בשם אונקל (דוד) דויד קלמן, שכל משפחתו נספתה בשואה. דודה שלי ודויד רצו להתחתן ורצו שאימא שלי תהיה בחתונה שלהם, הרומנים לא נתנו לנו לצאת מרומניה ולכן התחתנה בלעדינו. כעבור חודש קיבלנו אישור לעלות לארץ ושוכנו רחוק ממנה, לכן ההורים שלי החליטו לעבור לגור קרוב אליה, בחיפה, בצריף קטן ליד ביתה, שם הורי מצאו גם עבודה.

גדלתי בנשר, שם למדתי בבית ספר יסודי בן דור. הורי קנו דירה בדמי מפתח מהרכוש הנטוש ושלמו כל חודש שכר דירה לממשלה. זו היית דירה של שלושה חדרים גדולים כמו ברכבת, השירותים היו בחצר (בור ספיגה) בחוץ, אבא שלי סידר שם ברז מים. גידלנו תרנגולות בחצר והינו מאושרים.

סיפור המעבר של סבתא לעיר חדשה

הכרתי את מרצ'ל בסיום התיכון בחיפה והתחתנו בשנת 1963, תשעה חודשים אחרי שהיכרנו. הוא סיים קורס שוטרים ומסתבר שעלה ארצה שנה קודם עם אמו. ההורים שלי עזרו לנו למצוא דירה בנצרת עילית בסכום של 10,000 לירות ורכשנו ריהוט הכרחי. אני התחלתי לעבוד כפקידה בעיריית נצרת עילית ובמשך השנים למדתי עבודה סוציאלית ועבדתי במקצוע באותו המקום 40 שנה. מרצ'ל התקדם לקצונה וסיים כפקד במשטרת ישראל במחוז צפון. את שתי בנותיי, אימצנו דרך משרד הרווחה, בחיפה בגיל שבועיים. את חגית, בתי הבכורה, אימצנו אחרי 12 שנים בגלל קשיים בפוריות (אחרי טיפולים ועצב ותסכולים רבים) ואת ענבל (בתי השנייה) אחרי 8.5 שנים. חגית נשואה לבועז ולה חמישה ילדים ביניהם רעות מבית הספר "יחד" בגבעת אלה, שאיתה אני זוכה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, לתעד ולהעלות סיפור זה.

הזוית האישית

החוויה קירבה בינינו מאוד ונהנו לעבוד זו עם זו וללמוד עוד דברים שלא ידענו זו על זו בכל שיעור.