מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה ביטון. נולדתי בשנת  1945, במרוקו.

במרוקו, היה לנו בית גדול, בו התגוררנו ביחד עשרה ילדים וזוג הורים. היינו עשרה אחים בבית. אבא שלי היה סוחר תבלינים ובדים והצליח בעבודתו.

כשהייתי בת עשר הגיעה הידיעה שצריך להזדרז ועלות לישראל. הורי קבלו את הידיעה והחלו בהכנות חפוזות. באמצע הלילה אספנו במהירות את הדברים שלנו, כדי שלא יגלו אותנו. נסענו במשאית לנמל ושם עלינו לאוניה גדולה, שלקחה אותנו לארץ ישראל. במהלך ההפלגה, הים סער והיו גלים חזקים. כולנו היינו בלחץ, היינו מפוחדים, ולא ידענו לאן ייקחו אותנו, והיכן נגור כשנגיע לארץ ישראל. חוסר הודאות היה גדול. כשהגענו לישראל הפנו אותנו לעיר צפת ומאז אני חיה בצפת.

כשבגרתי אמרה לי השכנה, שיש לה שידוך טוב בשבילי. שידוך שהוא מאוד מתאים ומוצלח. הסכמתי להצעתה, והיא סידרה לי פגישה עם סבא שלך, נפגשנו התאהבנו, ואחרי שלושה חודשים התחתנו.

כיום אני מרגישה נפלא, אני מאוד חברותית עם אנשים, וכולם מדברים איתי ומתייעצים.

יש לי ילדים טובים, נכדים נכדות ואפילו נינים עוד מעט.

מנהגים ומאכלים

בחגים פורים וסוכות, יש לנו מנהג לאכול ברקוקש, שזהו מאכל חלבי מרוקאי שיש בו פתיתים וחלב. כל המשפחה מחכה לחגים האלה (פורים, סוכות) כדי שאני אכין להם ברקוקש.

הזוית האישית

סבתא פנינה: מרגש אותי מאוד שהנכד שלי מתעניין וסקרן לדעת דברים על עברי.

יהב אברהם: היה לי מעניין וחשוב ללמוד על סבתא שלי דברים שקרו לה בעבר, ואיך עלתה לארץ.