מאגר סיפורי מורשת

פנטו נולדה בשנת 1954 בכפר ווקן, באזור גונדר שבאתיופיה.

בשנת 1987 המשפחה של פנטו (הוריה ואחיה) עלו לארץ ישראל, בשנת 1989 עלו שני ילדיה לארץ ופנטו עלתה רק בשנת 1991, מכיוון שהיתה עובדת ממשלתית ולא קיבלה אישור עלייה.

 

ב-25.5.91 השגריר התקשר לביתה בשעה 05:30 בבוקר וביקש שתתייצב לישיבה במשרדו בשעה 07:00. בישיבה דנו בעלייה שתוכננה עבור מי שרוצה לעלות לארץ ישראל. באותה עלייה, שכונתה בשם "מבצע שלמה" עלו כ-14,500 יהודים מאתיופיה. פנטו הועלתה על אוטובוס שהביא אותה לשדה התעופה באתיופיה, בלי בדיקה ובלי דרכון. הטיסה נמשכה כשלוש וחצי שעות וכשהגיעה לארץ ישראל נלקחה לטבריה,  שם גרה במשך 8 חודשים.

 

בגיל 10 התחילה פנטו ללמוד בכיתה א' בכפר שימלקו. בבית ספרה השולחנות והכיסאות היו מסודרים בצורה שונה ממה שאנו מכירים כיום.

היא למדה בבית ספר זה עד כיתה ו', את כל המקצועות: חשבון, אנגלית, אמהרית, פיזיקה, גיאוגרפיה, היסטוריה ועוד.   

בכיתה ז' עברה לבית ספר "דאבט", שהיה מרוחק  10 קילומטר מביתה, והייתה הולכת ברגל הלוך וחזור כל יום. שם למדה עד כיתה ח'.

לאחר מכן פנטו עברה לגור בגונדר, שם למדה כיתות ט'-י"ב. היא שכרה דירה עם האחיות שלה והן היו מבקרות את ההורים פעם בשלושה חודשים במהלך החופשה מביה"ס.

 

אביה נתן לה את נעליה הראשונות כשהיתה בכיתה י"ב. עד אז לא היו לה או לאחים שלה נעליים. הנעליים היו מאוד יקרות ולאנשים לא היה מספיק כסף לקנות, במיוחד לא לכל ילד במשפחה. פנטו היתה הבת הבכורה ולכן היא הראשונה שקיבלה מאביה נעליים, ביום בו הלכה להיבחן בבחינת הבגרות. זה נחשב ליום חגיגי.

 

כיום פנטו בת 62, גרה בלוד. אמא לשני ילדים: גולה ואנדנט וסבתא לחן בן השמונה. עובדת כמגשרת בבתי הספר כבר 23 שנים.