מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל מספרת אודות סבא:

סבי יצחק וייס נולד בשנת 1930, בעיר דברצן בהונגריה. שמה של אמו הוא זלדה ושם אביו הנריך. לסבי יש שלושה אחים: צבי, חיה ושרה. תחביביו היו לשחק כדורגל, לטייל, לשחק בגולות, לצפות בסרטים ולקרוא ספרים. סבי סיים את בית הספר היסודי בהונגריה, אך לא שתים עשרה שנות לימודים מכיוון שפרצה מלחמת העולם השנייה.

בסוף שנת 1948 סבי שירת בצה"ל, וביום החופשי שלו הוא הלך לסרט בקולנוע "ארמון". בתור לקבלת הכרטיס הוא  פגש את אמו שנפרד ממנה בתקופת השואה.

בתחילת המלחמה לקחו את סבתא רבתא שלי לגטו באושווי, וסבי ואחיו הסתתרו מהנאצים בחוות. הם שמו עיתונים ברגליים כדי שיהיה להם יותר חם, ועבדו בעבודות כדי שיהיה להם מספיק כסף למזון ולשתייה. אחרי המלחמה אמרו להם שאמם מתה בשואה.

כשסבי פגש את אמו במקרה בהמתנה בתור לקולנוע, הוא היה המום ומופתע מאוד.

הוא  שאל אותה "את מזהה אותי?" וכשהיא ראתה אותו, היא איבדה את ההכרה לשבוע. כשהיא התעוררה הם השלימו פערים והתרגשו.

"למדתי שתמיד יש סיבה לאופטימיות ושאסור לאבד תקווה גם כאשר הסיכויים קלושים"

סבי היה רק ילד בתקופת השואה, והוא לא היה עם הוריו, הוא היה רק עם אחיו הקטן (שעליו הוא היה צריך לשמור) וסבי לא איבד תקווה, ולא ויתר. לא היה להם אוכל, לכן הם היו צריכים לעבוד מבלי להיתפס ותחת פחד שמא יימצאו.

הזוית האישית

היה לי כיף לחקור על משפחתי, ולגלות דברים שלא ידעתי. זה היה טוב שגיוונו את העבודה משנים קודמות, שהם היו צריכים לעשות ספר. בעבודה הזאת יכולנו לחקור דברים ספציפיים ואם היינו מגישים אלבום שורשים, אני לא בטוח שהייתי מגיע למידע הזה.