מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה אוריאן, ולפני נישואיי קראו לי יפה בית יעקב, נולדתי בתל אביב בשנת 1953

רציתי לספר לך נכדתי, היקרה חיהל'ה, על חוויה מיוחדת ומרגשת שחוויתי ושנשארה חרוטה בזיכרוני עד היום.

רקע לסיפור – מרכז חב"ד העולמי – 770

"מרכז חב"ד העולמי, מוכר בשם 770, על שם מספר הבית ברחוב בו נמצא. הוא מרכז חסידות חב"ד, ובית מדרשו של רבי מנחם מנדל שניאורסון. המרכז נמצא ברחוב איסטרן פארקווי (אנגלית: Eastern Parkway), מספר 770, בשכונת קראון הייטס, שבברוקלין ניו יורק. השם הרשמי של הבית הוא בית אגודת חסידי חב"ד – אוהל יוסף יצחק ליובאוויטש, והוא כתוב מעל הכניסה הראשית, חסידי חב"ד מכנים אותו בשם האנגלי של מספר הבית: Seven Seventy." (ויקיפדיה)

כשטסתי בפעם הראשונה לרבי מאוד התרגשתי. בבקר שלאחר הנחיתה, קמתי מוקדם, אמרתי "מודה אני". התארגנתי בזריזות ויצאתי ל-770. חיכיתי בקוצר רוח לראות בפעם הראשונה בחיי את הרבי.

הו… שכחתי להגיד לך, שכאשר זוכים לבוא לרבי בפעם הראשונה צריכים לברך "שהחיינו". וכך תכננתי אכן לעשות. נכנסתי ל-770 וחיכיתי שהרבי יכנס, כשהרבי הגיע כולם פינו לו מקום מעבר, והרבי התקדם בתוך השביל. הלב שלי פעם בחזקה רבה. ואז רציתי לברך ברכת "שהחיינו", אך מרוב ההתרגשות העצומה שחשתי, וממראה הודו של הרבי העומד ממש מול עיניי, התבלבלתי לגמרי ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה. ניסיתי כמה פעמים אבל יצאו לי מהפה ברכות אחרות לגמרי… כמו "בורא פרי האדמה" ו"שהכל נהיה בדברו" וכולי..

אחותי ששמה לב שאני נסערת, עזרה לי ורק אחרי כמה וכמה ניסיונות הצלחתי לברך את הברכה הכי מרגשת בחיי: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

הזוית האישית

סבתא יפה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתה חיה מושקא אוריאן.