מאגר סיפורי מורשת

שמי אסיה רבן, נולדתי בריגה, בירת לטביה, בשנת 1952, לבית משפחת יופה. סיפורי עוסק בזכרון שלי אודות סופה פתאומית שחוויתי וגרמה לי לחשוב על הסביבה שלנו.

זו הייתה סופה באמצע יום שגרתי לחלוטין. זה היה בתחילת האביב, ודווקא ממש לא רחוק מהבית. ערכתי קניות שגרתיות. ופתאום השתנה מזג האוויר, רוח התרוממה והרגשתי חסרת אונים וקטנטונת בכל העולם כולו.

למזלי הסופה תפסה אותי לא הרחק ממסעדה וראיתי שבעל הבית של המסעדה מסתכל בחלון בעוד אני נאחזת בעמוד קרוב לבל אעוף. נפנפתי בכל כוחי אליו והוא זיהה אותי, התקרב לדלת ושאל מה ברצוני. ביקשתי שיזמין מונית (רציתי לחזור הביתה) ואני ועדיין לא עוזבת את את ידיי מהעמוד שעליו אני נשענת, אוחזת ולא מרפה. כמה זמן עבר – אינני יודעת, אך הגיעה מונית והסיעה אותי הביתה, שלא היה רחוק למזלי.

המקרה הזה זעזע אותי מאוד והשאיר אותי הרבה זמן שקועה במקרה. הפתאומיות שבסופה גרמה לי לחשוב שצריך להבין שאנחנו חווים את הרגע וחיים עכשיו והיום. מה יהיה בעוד רגע – אין אנו יודעים. אנחנו יכולים לנסות לתכנן את הדברים, אך לא בטוח שהתכניות יתממשו במציאות.

זה גרם להבין שכדור הארץ שלנו עובר הרבה זעזועים ללא קץ. ועל כך יש תמונות בחדשות, סרטים, עיתונים וגם בתוך עצמנו אנו מרגישים תזוזות כל פעם מחדש. אך לא כל אחד חווה את זה, ואין מודעות על שמירת הסביבה והטבע מסביב. יש לציין וחשוב לזכור שאנו רק אורחים בכדור הארץ ואנחנו צריכים לשמור על הסביבה עבור הילדים והנכדים, שנותיר להם סביבה בריאה יותר וידידותית עד כמה שניתן.

אנחנו צריכים לחשוב על עתיד ילדינו והדור הבא: לשמור על כדור הארץ נקי ועם כמה שפחות זבל, להשתמש בכמה שפחות חומר סינטטי (פלסטיק) ולמחזר חומרים. לדאוג לזרוק רק במקומות המיועדים לכך. כמה שיותר נדבר על כך ונביא את הנושא למודעות אצל אנשים, כך ייטב לכולנו. כולנו נרוויח ונקבל אוויר נקי יותר וגם בריא יותר!

הזוית האישית

אסיה: בעקבות הקורונה נבצר מאיתנו להגיע לבית הספר ליתר המפגשים ולסיים את השנה אך לא נורא, היה לנו קשר דרך הוואסאפ והצלחנו להשלים את התכנית בדרכים אחרות. נהניתי לעבוד עם וודיע.

וודיע התלמיד: היה לי כיף להיות במחיצתה של אסיה, למדתי הרבה ממנה.