מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא, רבקה שגיא

שנת 1937, סבא רבא שמואל בעיירה בפולין, עוזב את לימוד התורה והוא מצטרף לקבוצת נוער יהודי שמטרתם ציונות וביקור בארץ ישראל, בשנת 1939, סבא שמואל בן 17, שומע שהגרמנים כנראה יגיעו לעיירה ינוב פודלסקי, עוזב את משפחתו אמא, אבא, סבא ו- 4 אחים ומספיק לעלות על רכבת עמוסת אדם של הנמלטים. באיזה שהוא שלב, דחפו אותו מהקרון, אבל הצליח בכל זאת להינצל, תוך אחיזה בין הגלגלים של הרכבת. כאשר ראה אנשים ליד היער בדרך, הוא קפץ מהרכבת והצטרף אליהם וגויס לצבא האדום. כל שרותו כלוחם נגד הנאצים, הצליח לקשור קשר עם החיילים היהודים והם הצליחו להישאר בחיים.

בתום המלחה, התחתן, נולדו לו 2 ילדים ובמשך 10 שנים חיכה לעלות לארץ ישראל. כל אותה עת, היה פעיל ציוני וחינך אותי להתנדבות, עזרה ולאהבת ארץ ישראל.

בשנת 1957, הגענו לפולין, שם חוותי אנטישמיות, כי למדתי בבית ספר יהודי. משם עלינו בשנת 1959, לארץ ישראל באונייה לקיבוץ יגור, מקום שבו הניצולים הכירו את אבא שלי וקיבלו אותנו מאוד בהתרגשות, לימדו עברית. אבי עבד בפרדס ולאחר מספר חודשים הגענו לרמת אליהו בראשון לציון.

כבר כילדה בגיל 15, התחלתי ללמד בהתנדבות את ילדיי העולים עברית, לעזור למשפחות עולים בקליטה, מציאת עבודה ומגורים, ללמד אהבת ארץ ישראל על ידי ריקודי עם, טיולים, שירי ארץ ישראל, אש לילה, תנועת נוער צופים וארגון יצרתי מחיי חברה. עזרתי בהתנדבות לעובדת סוציאלית, בארגון יוצאי ברית המועצות, בקליטת עליית נוער של אקדמאים, בארגון מסיבות, סיפורים על ארץ ישראל ואהבת אדם. אני ממשיכה להתנדב למען הקהילה: "שיח קפה" שאומץ על ידי נשות הדסה ומופעל בהתנדבות למען נשים מוכות, אני הפעלתי את הנשים במשחק ויצירה.

הייתי כנציגת ההורים בוועד הכיתה, כל עוד ילדיי למדו בבתי הספר והתיכון ואחר כך, המשכתי גם במקום העבודה לייצג את העובדים בוועד.

לאחרונה שיחקתי בסרט זוג עגילים המבוסס על ספר באותו שם של אילן נווה, הסרט מספר על זוג עגילים שניתנו במתנה לאירוסין לפני המלחמה. האישה חשבה שהבעל נספה במלחמה, היא נישאה שנית וכשהיתה צריכה למכור את עגיליה, כדי להציל את בעלה, הקונה הזמין אותה לסדר ושם היא פגשה את בעלה הראשון, הסרט הוקרן בטלוויזיה הקהילתית בערוץ 98, במשך חודש אפריל 2018.

סבא ישראל, דור רביעי בארץ, נולד באחוזת בית ת"א הקטנה. סבא רבה שלו ודודו נרצחו על ידי ערבים בשנת 1929. בבית של סבתא רבתה היה מחסן נשק ומשם יצאו לפעולות של לח"י להגנה על הארץ במלחמה מול האנגלים.

תמיד אהבת הארץ ואדם היה סמל לחינוך שבבית.

סבא ישראל שירת בצה"ל, השתתף בבניית טנק המרכבה להגנת ארצנו ואחר כך, עבד באיגוד ערים גוש דן ושם הניח יסודות להגנה ולפיתוח תשתיות של ביוב בארץ. אחר כך, גם הוא כשיצא לגמלאות הקים להקת גשר הזהב,  לשירה בציבור עם שקופיות וסיפורים על ארץ ישראל. הוא הופיע בפני  יד שרה ומועדוני קשישים בהתנדבות.

גם עדן ממשיכה להתנדב בגישור, וועדה חברתית והתנדבות בצער בעלי חיים.

וכך אהבת האדם ואהבת הארץ עוברת במשפחתנו לדורי דורות.

הזוית האישית

סבתא רבקה: זוהי הפעם השנייה שאני משתתפת. אני מאוד מאוד התרגשתי למסור את הערכים במשפחתי לדור ההמשך והסיפור יקבל תיעוד של משפחתי ושל בעלי. ומאוד התרגשתי מהתוכנית ומזמן האיכות עם נכדתי עדן. חשוב שהמפעל הזה יקבל הדים וישמש כמקור השוואה לדור ההמשך.

עדן: נהניתי מהזמן שהיה רק לי ולסבתא ואהבתי לשמוע את הסיפורים שספרה לי.