מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי-טרקי אטיאס לבית מימון. אני סבתא של הילה אסס.

נולדתי בתאריך יד' בכסלו תשי"ז, 18.11.56. נולדתי בישראל בבית החולים בבאר שבע. הוריי דוד פרג'י ומרים מימון עלו לארץ מטוניס בשנת 1948. הוריי יחד עם קבוצת צעירים מטוניס הקימו את מושב שרשרת שבנגב הצפוני.

הסיפור שאני בוחרת לספר לנכדתי הוא על אחותי לאה – שרה ז"ל ועל בעלה אריה רובין ז"ל אבל בעיקר על בנם שיחיה ליאב רובין.

לאה – שרה ואריה התחתנו בשנת 1972 בחודש דצמבר.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. אריה נקרא להילחם במוצאי יום הכיפורים. תפקידו היה מפקד טנק. הגזרה בה הוא נלחם הייתה רמת הגולן. אריה נהרג ביום החמישי למלחמה , אולם במשך כמעט שלושה חודשים לא קיבלנו ידיעה ברורה אודותיו. אנחנו היינו בטוחים שהוא שבוי בסוריה.

אחותי לאה-שרה הייתה בהריון בחודש השביעי. כחודשיים לאחר המלחמה אחותי ילדה בן וקראה לו בשם ליאב. מתוך תקווה שאביו, שהיה נעדר בעת ההיא, ישוב הביתה. אולם, שבוע לאחר ברית המילה הגיעה הבשורה המרה שאריה נהרג. לאה- שרה גרה עם בנה אצל הוריה כדי שתוכל לעבור את הימים הקשים. כשליאב היה בגיל שנתיים עברה לאה-שרה תאונת דרכים קטלנית, ונהרגה אף היא.

ליאב היתום מאביו ואמו נשאר לחיות עם סבא, סבתא ואתנו הדודים. לסבא הוא קרא: אבא ולסבתא הוא קרא: אימא, ואנחנו במקום להיות דודיו הפכנו להיות אחיו. ליאב גדל ילד שמח ומלא חיים למרות היותו יתום משני הוריו. כיום, הוא נשוי לניקול ואב לבן, נועם ולבת – אלין.

מטרת הסיפור היא בעיקר להראות שהחיים הם שבריריים וחובה עלינו בכל יום לראות את העיקר שבהם – קיום מצוות והליכה בדרך ה'. להשתדל לעשות חסד ולהיטיב עם בני האדם.

החיים הינם רק הכנה לחיי העולם הבא ולכן מוטב שנכין את עצמנו דרך קיום תורה ומצוות ולהשתדל להיות בשמחה.

סבתא רותי בצעירותה

הזוית האישית

מטרת הסיפור היא בעיקר להראות שהחיים הם שבריריים וחובה עלינו בכל יום לראות את העיקר שבהם – קיום מצוות והליכה בדרך ה'. להשתדל לעשות חסד ולהיטיב עם בני האדם.