מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ערגה והגשמת חלום

נתנאל, הילה ואלי משמרים סיפור
אלי בצעירותו
חלום ילד על מדרכה ודיאלוג עם הירח,לעליה והגשמה "וקיבצתי אותם מקצות תבל "

 שלום, קוראים לי אליהו ואנונו ואני סבא של נתנאל.
 
נולדתי במרוקו בעיר פז. בשנת 1945 להורי אברהם וחסיבה. ילד עשירי מבין 12 אחים. ילדותי עברה עלי בעיר פז. גדלתי ובגרתי, לגיל שמונה בערך ,למדתי בבית ספר הנקרא " אם הבנים " לימודי תורה בלבד. שלושה מאחי עלו לארץ במסגרות  עלומות  ע"י שליחים מן הארץ.
 
חלום ילדות  
בילדותי, מדיי יום הייתי יושב במדרכה מול הבית ומטה את ראשי לשמים מתבונן על הירח אשר שט ונע בין העננים. למעשה חשבתי שהירח מתהלך לו בשמיים באמצעות העננים שהיו בתנועה, והם גרמו לי לחשוב שהירח הולך ומטייל איתי כאשר אני צועד. כך העברתי את הערבים וחשבתי לעצמי מדוע שלא אעשה זאת לכיוון ארץ ישראל?
 
העלייה לארץ ישראל
בשנת 1955 הורי החליטו לעלות ארצה בעקבות שלושת אחיי אשר עלו במסגרת "עלית הנוער". למרות גילי הצעיר היו לי עֶרְגָה וחלום לעלות לארץ, אשר עליה שמענו מכול עבר ושיח, והעלאת נושא העלייה היה בגדר סוד שחלילה הערבים לא יתנכלו לנו. היציאה ממרוקו הייתה מאוד שקטה ועלומה, ובשנת 1955 החלום יוצא אל הפועל בזכות הורי ואחיי שנמצאים כבר בארץ.
 
אמצעי תחבורה עגלות  אוטובוסים, עד קזבלנקה ומשם באנייה לצרפת. לאחר עיקוב של מספר חודשים, נסענו באנייה לנמל  חיפה. השייט  היה לא קל אנשים ישנו במחסנים ובפרוזדורים.  למעשה זו הייתה אניית מסע. המזון לדרך היה דל מאוד. משם חולקו העולים לכול חלקי הארץ, הקליטה לא הייתה קלה. הארץ בפיתוח בחיתוליה. עם כול הציוד והמטלטלים המעטים עלינו על ארגז המשאית אשר הובילה אותנו אל מעברת קסטינה. (להיום: קריית מלאכי). 
תמונה 1
 
למזלנו אנחנו קיבלנו בית קרקעי של חדר וחצי לשבע נפשות עם מיטות מתכת, וכן מנות קרב או אוכל בקופסאות עד להתארגנות שלנו. התושבים במקום חלקם גרו בצריפים ורובם בפחונים שבהם חם מאוד בקיץ , וקר מאוד בחורף. לצורך פרנסה לקחו את הגברים לעבודות מזדמנות, כגון נטיעות ניקוש עשבים, ועבודות חקלאיות, עבודות ניקיון יזומות.
 
קניית מוצרי מזון הייתה מוגבלת וכדי לקנות אותם המדינה הקציבה תלושים מיוחדים ולפי מספר הנפשות, אנשים רעבו, אך היו מרוצים . מצב התעסוקה היה בכי רע. החיים התנהלו אך לא לשביעות התושבים. הלימודים בבית הספר היו גם בתנאים קשים מאוד. לימודי חלקם היו בבית ספר "האחים" בקריית  מלאכי ובהמשך במסגרת עליית הנוער למדתי בפנימייה הנקראת ביה"ס חקלאי משק הפועלות. שם למדתי עד לשנת 1963. חזרתי הביתה כדי שאוכל לעזור להורי בכלכלת הבית.
 
לאחר מכן התגייסתי לצה"ל ליחידה קרבית לצנחנים.

תמונה 2

 
זה היה המוטו של אז אהבת המולדת והתנדבות. בשנת 1968 נשאתי לאשתי שושנה. עברנו לגור בראשון בשנת 1968. בחלוף השנים נולדו לנו שלושה ילדים ליאור, איילת והילה. במלחמת ששת הימים נפצעתי במסגרת שירותי בקבע. כשנתיים ימים הייתי במסגרת טיפולית ולאחר מכן חזרתי לצה"ל להמשך השרות עד לשנת 1977.
 
במלחמת יום כיפור עברתי לתפקיד בבית החולים אסף הרופא. התפקיד היה לטפל בפצועים והחולים בטיפול מנהלתי, דאגתי לצורכי החייל בבית החולים ותקשורת החייל עם משפחתו ומנגנוני הצבא. השתחררתי בשנת 1977.
הייתי אמור לצאת ללימודי מורה דרך באוניברסיטה העברית בירושלים. בשל אילוצי אותו הזמן התוכניות השתנו, בחשיבה לאחור אני מצטער על כך. במקום זאת הקמתי חברת הסעות ומוניות. החברה הייתה ממוקמת בקריית מלאכי אך המגורים היו בראשון.
 
במשך שנים עסקתי בהסעות עד לשנת 2004 וזאת בשל מגבלותיי מהפציעה שלי. אולצתי לצאת לגמלאות, וכדי למלא את הזמן הפנוי שנוצר. הייתי חייב להתמודד ולא לאפשר לעצמי זמן בטלה. "כמו שאומרים בטלה מביאה לעבודה זרה"  וכל הנלווה לה. החילותי ללמוד מחשב לגיל הבוגר במסגרת העירייה, אך החומר היה דל ורציתי יותר, פניתי להמשך העשרה במסגרת משרד בביטחון ,רכשתי יותר הבנה וניסיון. למדתי לצלם להסריט ולערוך סרטונים אך אני עדיין חובב.
 

תמונה 3

 
המשכתי ללימודים בטכנאות מחשבים, רכשתי ידע רב וכן תעודה של משרד הכלכלה. היום אני עוסק בהתנדבות בבתי ספר בתחום אומנות ריקוע נחושת למעלה מעשר שנים. בכתיבת מילים אלו חזרתי מהתנדבות בבית ספר "סיני".  
 

תמונה 4

 
 
 
מורה מובילת תוכנית: מרסל לוי
 
תשע"ו            

מילון

ערגה
שאיפה עזה, תשוקה, געגועים

ציטוטים

” מאמין שכדי לשנות להטיב אני הוא הגורם לביצוע ולשינוי ולעשייה. "אין דבר העומד בפני הרצון"“

הקשר הרב דורי