מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1917 בזמן המנדט הבריטי בארץ ישראל הצהירה ממשלת בריטניה על הקמת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל. הדבר כמובן עורר תגובות אהדה ותקווה בקרב היהדות העולמית והתנגדות בקרב ערביי פלסטינה שהיו תחת שלטון בריטי.

השמועה על הצעת בלפור הכתה גלים בקרב יהדות העולם ממזרח וממערב והשמועה הגיעה גם לארצות ערב , למדינות מוסלמיות ובהן איראן שהייתה תחת שלטון השח הפרסי. כידוע היהודים בתקופת תרום הציונות היו ברובם הגדול קשורים לדת היהודית ולמסורת היהודית . רובם הגדול קיים מצוות ושמר על שבת.

השמועה שהגיעה לטהרן (עיר הבירה של איראן) הדליקה ניצוץ של אמונה בשיבה ארצה ויהודים רבים האמינו שאלו פעמי משיח. ולכן, צריך להזדרז ולהספיק לעלות ארצה וליישב את ארץ ישראל. לסבא יחזקאל דוד שהיה איש דתי חרדי היו 5 ילדים- 4 בנות ובן אחד ששמו משה והוא האבא שלי.

 

הילדים היו בגילאים מארבע עד שתיים עשרה שנים.סבא יחזקאל דוד קיבל החלטה יחד עם סבתא רבקה לעזוב את הגלות ולעלות ארצה לירושלים על אף הקשיים שעליהם לדאוג לילדיהם הקטנים. הם החלו במסע לעלייה ארצה בחורף של 1921, ונסעו בעגלות עם סוסים דרך עיראק וסוריה והגיעו ללבנון ומשם עלו על הרכבת ליפו.

 

הם שהו ביפו תקופה קצרה, ומשם עלו לירושלים ברכבת . בדרך לירושלים, הם לנו בפונדקי דרכים וכמובן שלא יכלו הוציא רכוש בעוזבם את איראן והם מכרו את הרכוש והמירו אותו בזהב. את הזהב הם שמרו על גופם ומחשש מפני מעשי שוד הם תפרו את הזהב מוסתר בבגדיהם של הילדים והתינוקות. בדרך לאחד הפונדקים הם נשדדו על ידי שודדי דרכים, שאיימו על חייהם ודרשו כופר כספי שאם לא כן ייקחו את אחת הבנות וימכרוה לשפחה. סבא יחזקאל היה מוכן לתלאות האלו והוא הכין כלי כסף ופדה בהם את נפשם של הילדים.

 

בדרכם לארץ ישראל שהייתה בשלטון המנדט הבריטי הם איבדו חלק מרכושם בדרכים, אבל הם שמחו שכולם הגיעו בריאים ובשלום. כאמור הם עזבו את יפו לכיוון ירושלים והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים, אצל משפחה יהודית ברובע היהודי העתיק. סבא משה היה בן 4 וסבתא יוכבד נולדה למשפחת לוי שעלתה כמה חודשים לפניהם לירושלים.

לימים שהם התארגנו כלכלית עברו לגור בשכונת "הבוכרים" שהקימו אותה משפחת מוסיוף, שהגיעו מ"בוכרה" כמה שנים לפני כן וקלטו אותם בשכונה. השכונות היו בנויות עם חצרות גדולים, כאשר המטבח והשירותים היו משותפים לכמה משפחות (לא היה הלוקסוס שיש לנו כיום לאחר קום המדינה שנבנו בתים עם שירותים ומטבח לכל בית בנפרד).

 

סבא משה גדל בירושלים ולמד בחדר תלמוד תורה יחד עם ילדי משפחת בנאי (האחים הגדולים של גברי ויוסי בנאי השחקנים). את כל תקופת הבגרות עבר סבא משה בירושלים תוך כדי חיכוך קרוב עם הערבים ועם ילדיהם הערבים. בשכונות העבריות בירושלים דיברו עברית, יידיש, ספניולית (לדינו) וערבית פלסטינאית. לאחר שסיים את לימודיו בחדר עבר ללמוד בבית הספר "אליאנס" של האגודה הוולונטרית היהודית "כל ישראל חברים" (כי"ח), לימודי התיכון לא היו 4 שנים אלא שנתיים.

 

בשנת 1936 העתיקו סבא יחזקאל וסבתא רבקה את מגוריהם לתל אביב . בשנה זו החלו הפרעות של ערביי ארץ ישראל , הם טבחו ביהודים והרגו בהם במקומות שונים בארץ. השלטון הבריטי לא הצליח לגונן על היהודים מפני הפורעים הערביים. לימים כשסבא משה התבגר והוא נחשב אז משכיל בקרב הקהילה בתל אביב, הוא התקבל לעבודה בממשל הבריטי בארץ. הוא עבד בממשל הבריטי בפיקוח תברואתי ובכל הבסיסים הצבאיים של הצבא הבריטי ומתפקידו לערוך ביקורות הן במתקנים צבאיים והן באניות הבריטיות המגיעות לנמלי הארץ: נמל יפו ונמל תל-אביב. למעשה הוא עבד בממשל הבריטי עד לצאת הבריטים מהארץ, היה לו תפקיד חשוב וכמובן שגם משכורת בהתאם, שזה איפשר לו לרכוש דירת מגורים בשכונת שפירא בתל אביב (אחת השכונות הוותיקות של תל אביב).

בשנת 1942 שפרצה מלחמת העולם השנייה ומטוסים גרמניים הגיעו גם לתל אביב והפציצו, הוא התחתן עם סבתא יוכבד, זה היה בחג הסוכות של אותה השנה. החתונה הייתה בתוך סוכה גדולה שהייתה אטומה כדי שהמטוסים הגרמניים לא יזהו את האורות ויפגעו בה, והיא נערכה לאור פנסי לוקס (פנסים מיוחדים ששימשו גם לתאורת רחוב). לאחר שנה נולדה בתם הבכורה רבקה (על שם סבתא רבקה אמא של סבא משה). לאחר שנתיים נולד אחי יחזקאל (על שם סבא יחזקאל), לאחר שנתיים נולדה אחותי ירדנה ובשנת 1948 באמצע מלחמת השחרור, אני נולדתי בתל אביב בשכונת שפירא.

 

לאחר הקמת המדינה סבא משה עבד לעבוד במשרד הבריאות של מדינת ישראל, ולימים שימש בתפקיד בכיר כמנהל מחלקה בלשכת הבריאות המחוזית בתל אביב.

 

בשנת 1952 עברנו לגור ברמת גן, שם גם נולדו אחיי הנוספים: אלי, אורי, מתי ואילן. אני למדתי בבית ספר יסודי על שם ארנון ברמת גן בוגר מחזור ו', לאחר מכן בבית ספר תיכון בליך בוגר מחזור ד'. בסיום התיכון התגייסתי לצה"ל.

 

התחלתי את השירות הצבאי בקורס טייס, לא הצלחתי בקורס ועברתי לחייל הקשר למדתי מורס (שיטה ישנה של העברת תשדורות אלחוטיות בצבא). שיטה שהיה בצבאות באירופה , מלחמת העולם השנייה, בשיטה זאת העבירו מסרים מוצפנים שהאויב לא היה יכול לפענח. לימים השתכללו מכשירי הקשר והפכו תשדורות מוצפנות בשיטות אלקטרוניות. עברתי קורסים שונים כולל קורס קציני קשר ושימשתי כקצין קשר. בשירות הצבאי יצא לי להיות בשלוש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ובמילואים במלחמת יום הכיפורים בסיני.

 

 

בשנת 1972 היכרתי את סבתא ליליאן ונישאנו באותה השנה, שנתיים לאחר מכן, בשנת 1974, ענת בתי הבכורה נולדה כשהייתי בשירות המילואים הממושך עקב מלחמת יום כיפור. בשנת 1975 בתי האמצעית חגית נולדה, כשהיא הייתה בת שנה, בהיותי בשירות מילואים בסיני. היא ניצלה מטביעה באמבטיה, מאחר שהדלת נטרקה וסבתא ליליאן לא הצליחה להיכנס חזרה לדירה. שכנים הזעיקו כבאים מגבעתיים שפרצו את דלת הדירה וחילצו אותה מתוך המים, עשו לה החיאה והעבירו אותה לבית חולים, כמובן שעשינו מסיבה גדולה לכבוד הכבאים והם נתנו לה תליון מזהב עם הקדשה.

 

בשנת 1984 נולדה בתי הקטנה מיכל.