מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים דותן, השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי, עם נכדי אופיר בבית ספר מבוא גליל, באיילת השחר.

נולדתי בקיבוץ חולתה בשנת 1950, (בבית החולים הסקוטי בטבריה). והיה אז שלג כבד בכל הארץ. בגלל השלג, הדרכים לגליל היו חסומות, ולא התאפשר לאמא שלי להגיע עם התינוקת הביתה. היתה לי ילדות שמחה בקיבוץ עם ילדים בני גילי, המון משחקים בחוץ, בעיקר בדשא הגדול של הקיבוץ. היינו  יוצאים להמון טיולים בטבע, בעיקר לאגם החולה שבו אהבנו להתרחץ. אך היו גם אירועים שזכורים לי במיוחד. בילדות שלי היתה במסגרת הקיבוץ לינה משותפת בבית הילדים, מאוד פחדתי בלילות ,במיוחד בלילות החורף, כאשר היו ברקים ורעמים. בלילות כאלו הייתי בורחת לבית של ההורים ונשארת לישון שם. מקרה נוסף שזכור לי, בגיל 3 נסעתי עם אבא שלי לחיפה והלכתי לאיבוד בתחנה המרכזית של חיפה. אחרי זמן קצר מצאה אותי אישה שהביאה אותי לתחנת המשטרה, שם חיכה לי אבא שלי, שהיה מודאג מאוד.

כאשר הייתי בת 10, אחותי הקטנה עדה חלתה בסרטן, וההורים היו איתה וטיפלו בה בבתי החולים במרכז הארץ, אני אומצתי על ידי השכנים  בקיבוץ. זו היתה תקופה קשה למשפחה. אחרי שנתיים אחותי נפטרה. לאחר מותה יצאנו כל המשפחה לטיול גדול באירופה, טיול שאני זוכרת כחוויה מאד טובה.

כילדה לא ידעתי מהיכן הגיע העוף לצלחת. הייתי "אכלנית" מאד בעייתית ולא אהבתי לאכול, אבל היה מאכל אחד שמאד אהבתי, עוף. יום אחד ההורים מצאו אותי חופרת בחצר בור ושותלת עצמות של תרנגולת, ומחכה שיגדל עץ של עופות. האמנתי בכל לבי שהעץ יצמיח עופות וכך לא יחסר לי עוף אף פעם.

הזוית האישית

סבתא: היה לי מאד מעניין במפגשים. בהתחלה חשבתי מה כבר יכול להיות מענין בסיפורי הילדות שלי. לא עליתי לארץ לא לחמתי בפלמ"ח, אבל ככל שהתקדמנו כן הצלחתי לדלות מהעבר סיפורים נחמדים.

אופיר: היה לי כייף ללמוד על הסיפורים מהעבר של סבתא ולדעת איך פעם חיו בקיבוץ שלי.