מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל בנדר, נולדתי בעפולה וגדלתי בביתם של הורי שגרו בווילה יפה עם גינה מדהימה.

אהבתי מאוד את הגינה היפה ועד היום אני מתגעגעת לריח הפרחים ולריחם של עצי ההדר שהיו לנו.

בגיל 20 השתחררתי מצה"ל ורציתי ללמוד הוראה, אבל שנת הלימודים כבר החלה, ולכן התחלתי לעבוד במשרד הפנים בעפולה, במחלקת דרכונים. יום אחד הופיע בחור צעיר מאוד יפה מברזיל, ששמו פרדי ובספרדית הוא אמר לי (אני יודעת ספרדית מאמא שלי): "אני מבקש להאריך את הדרכון שלי". ובחיוך שאל אותי איך קוראים לי. אמרתי לו את שמי והוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי, צחקתי ולקחתי את דבריו כמו בדיחה, כיוון שהצעת הנישואים נשמעה לי מוזרה ולא הגיונית. המשכנו להיפגש כידידים, ולאחר חצי שנה פרדי ביקש את ידי והתחתנו ביער חדרה. פרדי ביקש להיות עולה חדש ולא חזר יותר לברזיל. בנינו את ביתנו בעפולה, ונולדו לנו שלוש בנות יפות, שכל יום ביקרו בביתם של הורי ונהגו לשחק בגינה היפה. היינו משפחה מאוד מאושרת ושמחה.

הבנות גדלו והפכו לנערות, שהביאו גם את החברים שלהם לשחק בגינה ולשבת תחת עץ פיקוס הענק, שגדל בגינה וסביבו היה דשא. מתחת לעץ הייתה נדנדה גדולה, שעליה יכלו לשבת ולהתנדנד ארבעה אנשים ביחד, וליהנות מהגינה היפה. הכל היה נפלא ואני מאוד מתגעגעת לתקופה הזאת שכולנו היינו מאושרים בחברת הוריי, בנותיי, ובעלי פרדי, עד אשר פרדי חלה במחלה קשה ונפטר אחרי 25 שנות נישואים.

הזוית האישית

דורין: זה היה מאוד מעניין ולמדתי הרבה על העבר של סבתא, ועל סבא פרדי שלא הכרתי. שמעתי את הסיפור על ההורים שלי שהיו תלמידים בתיכון והיו נפגשים בגינה. אני מאחלת לה הרבה אהבה, בריאות ושמחה ואני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה פרויקטים ביחד.

רחל: נהניתי מכל רגע בתהליך המשותף עם נכדתי, שאני מאוד אוהבת. התכנית  נתנה לנו זמן איכות, שוחחנו, וזו היתה הזדמנות לספר לנכדתי על חלק מתקופת העבר שלי. נכדתי גילתה סקרנות, ואני מרגישה שהתהליך קירב אותנו. אני מאחלת לנכדתי שתמשיך להיות תמיד שמחה, נבונה, סקרנית ואומנית, כפי שהיא. והחשוב ביותר שתהיה בריאה ותצליח בכל מעשה ידיה.