מאגר סיפורי מורשת

על עצמי

סבתא עפרה מספרת ליהלי, נכדה:

"שמי הוא עפרה גרוסמן, נולדתי בנובמבר של 1950 בבית היולדות הישן בחדרה, לזוג הורים ניצולי שואה. האחיות שאלו את אמי איזה שם היא רוצה לתת לי, ענתה להן אמי ששמי יהיה הינדה על שם הסבתא מצד אבי. האחיות אמרו שלא יקראו לי כך ואמרו – נקרא לה בשם עפרה. כך שלמעשה, את שמי קבעו האחיות בבית היולדות, ובתעודת הזהות נקראתי עפרה הינדה. משמעות השם עפרה הוא הצאצא של העגלה (כמו השם עופר). שם נעוריי הוא עפרה גרוסמן שמשמעותו ביידיש: איש גדול, שמי לאחר נישואיי הוא הכט ומשמעותו: אריה ים. אני בת למשפחה בת ארבע נפשות, יש לי אח גדול ממני ואני הקטנה מבינינו.

אמי ילידת סלובקיה, בת למשפחה חרדית בת 11 נפשות. אמי ואחיה היו מהטרנספורט הראשון שנכנס לשערי אושוויץ. המספר שהוטבע על ידה היה: A1074. כל משפחתה נספתה, למעט שני אחים והיא.

אבי יליד אזור הקרפאטים, משפחתו נספתה לחלוטין והוא היחיד ששרד. הם היו חמש נפשות. אבא שלו נפטר כשנולד ואחיו נהרג במלחמת העולם הראשונה. משפחתו של אבי היו מסורתיים, גדלתי בבית ששיתפו המון על התקופה הזאת (השואה) אך לא הבנתי את המשמעות של זה כי הייתי קטנה והיום אני מצטערת שלא שאלתי ואני לא מכירה את המשפחה מעבר לסבא וסבתא שלי וחבל לי מאוד שלא שאלתי והתעמקתי. היו לי הורים מדהימים שבחרו בחיים, היה לי בית שמח, אבי היה בן אדם נהדר אבל קצת עצבני, היה מספר סיפורים והיינו מרותקים, סיפרו הרבה על ילדותם הגעגועים למשפחתם. לא הייתה לנו משפחה גדולה, אבל היה לנו אחד את השני והתספקנו תמיד במה שיש.

הוריי עבדו קשה, וויתרו על הרבה בשבילנו, הלכנו לתיכון שפעם עלה הרבה כסף אז לא הרבה היו יכולים להרשות לעצמם ללמוד בו. התחביבים של אבי היו: קלפים וחברים, אמי הייתה עקרת בית ודאגה לחינוך וניהלה את משק הבית והתחביב הכי גדול שלה היה בית הכנסת. הרגע הכי משמח שלה היה כשמונתה לגבאית בית הכנסת, והכבוד שניתן לה הוא שמביתנו יצא ספר תורה לזכר הנספים. אמי נפטרה בשנת 1978 כשהייתי בת 27, בזמן שהייתי בהריון עם בתי הקטנה שקרויה על שמה, ואבי נפטר בשנת 2000 והנין שלו קרוי על שמו.

בילדותי גרנו בנתניה בבית חד קומתי בשכירות מוגנת של עמידר. הייתה לנו חלקת אדמה בה הוריי גידלו עץ בננות, עץ גויאבות, תרנגולים ואווזים. התרנגולים והאווזים היו לפרנסה והיה לנו לול. בנוסף, היה מחסור במקומות עבודה ואבי נקלט בקיבוץ במטבח בלי לדעת את השפה. כאות הוקרה על עבודתו קיבל כבשה שגם אותה גידלנו עד ששחטו אותה."

התבגרות

"בשנת 1956 עברנו לתל אביב ושם גרתי עד גיל 30. התחביב הכי גדול שלי היה תנועת הנוער של הצופים, בה השתתפתי עד כיתה י"א. מכיוון שהורי לא אפשרו, לא התגייסתי לצבא. כשמלאו לי 18 הכרתי את בעלי, ישראל. נישאנו לאחר שנה של היכרות ואנו נשואים עד היום".

כיום

"היום אני גימלאית של עיריית כפר סבא. התחלתי את עבודתי בשנת 1981 במחלקה לשירותים חברתיים כעובדת זכאות ובשנת 1986 נקלטתי בתיכון כצנלסון בתור מנהלת החשבונות של התיכון ושם עבדתי עד שנת 2015, היום אני חברה במועדון גימלאים ומתנדבת ביד שרה".

גלגולו של חפץ

עפרה מספרת: "ישנה מאפרה מקריסטל ששייכת לסבתא מצד אמי שעוברת בירושה במשפחה, סיפור המאפרה הוא: עם פינוי המשפחה לאושוויץ הם חפרו בור מתחת לבתיהם וטמנו את המאפרה, כלי מקריסטל לקוביות סוכר וטבעת יהלום. הטבעת הייתה טבעת אירוסין שאחד האחים קידש עמה את אישתו לעתיד. עם סיום המלחמה חזרו שלושה הביתה מתוך 10 והיתר נספו… כשהם חזרו הביתה הם חפרו מסביב לבית הם מצאו את שלושת החפצים, את המאפרה והטבעת קיבלה אימי ואת הכלי לקוביות סוכר קיבל אח שלה. שלושת הפריטים נשמרים עד היום, המאפרה והטבעת אצלי והכלי לסוכר אצל בת דודתי. לסבא וסבתא שלי היה בית חרושת לסוכריות והמרמטר שבו מדדו את החום שהסוכר התקרמל אמי לקחה ונתנה לי וזה גם אצלי עד היום והוא מעל 130 שנה ונשמר כמו חדש".

טקסים ומנהגים

"במשפחה הקפדנו על מספר טקסים הקשורים בעיקר לדת. למשל, אסור היה להתהלך בביתנו עם גרביים ללא נעליים כי האמונה הרווחת היא שהדבר מסמל אבל".

הזוית האישית

יהלי זהר: למדתי מעבודה על סבתי ומשפחתה ועל החפצים שכל כך חשובים וקרובים לליבה, הסקתי שמשפחה זה מעל הכל ושצריך לשמר את הדברים שעברו דרך כל כך ארוכה, אני מרגיש שאני מכיר יותר את המשפחה שלי ואת סבתא שלי בעיקר.

סבתא עפרה: נהניתי מהעבודה המשותפת עם יהלי ואני שמחה על הרצון שלו להכיר אותי יותר.