מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא אהובה בן מאיר. נולדתי בעירק בעיר בצרה בשנת 1943 ועליתי ארצה בשנת 1950.

למדתי מכיתה א' ולא ידעתי את השפה, לאט לאט למדתי וסיימתי תיכון חדרה. בהמשך, למדתי בקורס לפקידות ועבדתי בבית הספר "נעורים" כמזכירה. בשנת 1948, ניסה אבא של סבתי לעלות איתה לארץ אך נתפס ונשפט לחמש שנים בכלא והוא ישב  שלוש שנים.

עליה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1950, לקחו אותנו למעברה שנקראת מעברת בני ציון. 

לאחר בערך כשנה העבירו את משפחתי למושב שדה יצחק. קיבלנו פרה אחת, סוס אחד ואדמה חקלאית כדי לעבד את האדמה ולמכור את הירקות ואת החלב של הפרה על מנת להתפרנס. אבל אבי לא היה חקלאי ולא ידע לעבד את האדמה ולכן הוא עבד במפעל לגומי בקיבוץ העוגן.

אפשר לומר שלא הצלחנו במושב ולכן עברנו לגור בעיר נתניה. אבי המשיך לעבוד עדיין בקיבוץ העוגן ואנחנו למדנו בנתניה. עד היום אני גרה בנתניה ועבדתי בכמה מקומות כמזכירה בבית ספר "נעורים" ואחר כך בחברת מטב כמזכירה שעוזרת לקשישים ועכשיו אני בפנסיה ונהנית מהנכדים.

עבודתי בחברת מטב הייתה מאוד מעניינת הייתי צריכה לעזור לקשישים, למצוא להם מטפלת שתרחץ אותם, תבשל להם, תלווה אותם במשך היום ותעזור להם. הייתי צריכה לתת מענה לכל השאלות ולהיות בקשר איתם ומאוד אהבתי את עבודתי.

אחותי נעלמה

סיפור על אחותי דליה כשהייתה בת 3. היא רדפה אחרי ואני עליתי על אוטובוס והיא נשארה בשדות והסתובבה עד הערב עד שהרגישו שהיא איננה. כל חברי המושב התחילו לחפש אותה עד שמצאו אותה ישנה בשדה בין השיבולים. כשהתעוררה שאלו אותה "מי את?" והיא ענתה: "אהובה". זה מה שהיא זכרה. היא הייתה ילדה בת שלוש בסך הכל. הסיפור השפיע עלי כי היא רדפה אחריי.

את יהודה הכיש נחש צפע

יהודה הוא הבן הבכור מבן ארבעת ילדיי, מביניהם אושרית היא אמא של נועם. יהודה נסע לטיול של הצופים ובמנוחה שהיתה להם בהר גלבוע יהודה מצא נחש, הכניס לשקית ניילון והתחיל לשחק איתו. כמובן שהנחש הכיש אתו והוא הובהל לבית חולים במצב קשה ולנו הודיעו שעד הבוקר אם יעבור את המשבר הוא יחיה ואם לא אז לצערנו הוא ימות. לשמחתנו הוא עבר את הלילה וברוך השם הוא חי ובריא.

מסקנה: לא להתעסק עם נחשים.

סבתא רבתא שלי

סבתא רבה שלי חיה 104 שנים. היא עלתה מעירק בשנת 1949. כל חייה עזרה לאנשים נזקקים. היתה לה רק בת אחת והבת שלה ילדה חמישה ילדים ואנו צאצאים שלה. היא הייתה בהכרה עד סוף ימי חייה, מודעת לכל מה שנעשה מכל הבחינות – חברה, כלכלה ופוליטיקה. היא נפטרה בגיל 104 בדעה צלולה לגמרי, אהבה אותי מאוד ולכן אזכור אותה לעד.

סיפורו של חפץ: עפסה

לחפץ קוראים "עפסה" בערבית. זהו תכשיט מזהב, משובץ אבנים כחולות ובפנים שמים דברים נגד עין הרע. התכשיט עובר מדור לדור מאם לבת. בדרך כלל התכשיט מלווה את התינוק עד שנולד תינוק אחר. את התכשיט לא מעבירים לבנים, רק לבנות.

אנחנו במשפחה גאים שהצלחנו לשמור על התכשיט במשך כמעט מאתיים שנה ואני שמחה שהחפץ הגיע לנכדתי האחרונה נועם שמשתפת אותי בתכנית הקשר רב דורי.

הזוית האישית

סבתא אהובה: עלי לציין שהיתה זו חויה אדירה בשבילי לעבור חוויה זו יחד עם נכדתי נועם היקרה לי מאוד ותודה על כך.

נועם: היה לי כיף ולמדתי הרבה. אהבתי לעבוד עם סבתא והיה ממש כיף.