מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עם סבתא חנה וסבא צביקה לוצקי

בבית הספר אורנים, בתכנית הקשר הרב דורי
היינו בתערוכה של חבר, 1964.
האהבה שלי להיות צבר.

סיפור האהבה של סבתא חנה

ילדה כמשפחה שגדלה בצל קורות השואה רצו ההורים להעניק לילדים כמה שיותר מבחינת חינוך, ערכים, חוגים, ואהבת ארץ ישראל ( כי להורים שלי לא היה את התנאים האלה והם רצו לתת את זה לי). אני זוכרת את עצמי ילדה בכיתה א' הולכת עם אקורדיון כמעט בגודל שלי כדי ללמוד נגינה וכדי לחסוך בהוצאות הייתי הולכת עם האקורדיון עד למורה לא אשכח במקביל איך הייתי אוספת עיתונים ישנים והולכת לחנות שמוכרת דגים למכור לו עיתונים כדי שהוא יוכל לעטוף את הדגים, (ושאני אקבל קצת כסף) כי פעם לא היו שקיות אז היו עוטפים בנייר עיתון את כל הדגים לשישי.

המשחקים שלנו באותה תקופה לא היו בנויים על משחקים שקונים בחנויות בהפסקות היינו קופצים בחבל והיינו משחקות בחמש אבנים שהיינו מוצאות ברחוב (לא כמו היום שיש אבנים ממתכת או אלומיניום אנחנו היינו מחפשות המון זמן עד שמצאנו אבנים טובות למשחק) היינו משחקות גם בפינות. פינות זה משחק אשר משחקים אותו שני אנשים אשר עומדים בשני צידי כביש ומי שפוגע בסף המדרכה של השני מקבל נקודה חיובית מי שצובר הכי הרבה נקודות זוכה. המשחק האהוב עלי היה סבתא סורגת אשר הייתי בו הכי טובה בכיתה.

כדי לקבוע עם חברה לאחר הצהריים היינו סוגרים הכל בבית הספר – לא היה באותה תקופה פלאפון, גם לא ווטסאפ ולא אפשרות להעביר הודעות כך שאת הפגישות היינו קובעות בבית הספר .בתוך הבית היינו משחקים משחקים שהיו נשמעים מאוד מטופשים לדעתי לתקופה זו – כמו קלפים ממש שטחיים לא כמו היום שמעניקים הרבה ידע. הייתי נפגשת עם חברים פעם בשבוע כי לא היה לנו כל כך הרבה זמן היינו בחוגים רבים, כמוני הרבה חוגים צופים וקונצרטים. היינו יורדים למטה טלפון ציבורי ומשתמשים באסימון כדי להוציא שיחה החוצה ואם מי שרצינו להתקשר אליו לא ענה היינו מנסים כעבור פרק זמן. וכך היינו מבלים למטה עד שהיינו מצליחים לשוחח ולסגור עניינים.

סבא – האהבה שלי להיות צבר

משפחתי הייתה ענייה דירת חדר וחצי ובדירה הייתה שתי משפחות ובשביל לעשות צרכים היה צריך לצאת מהדירה והרחצה באמבטיה הייתה לפי תורות (יום לכל משפחה) הייתי הולך לגן ולבית הספר ברגל בכל גיל, כשהיינו חוזרים מבית הספר המפתח היה תלוי על הצוואר כי ההורים עסקו בפרנסת הבית. הייתי משחק כדורגל במגרש מול הבית, אני זוכר את היום שקיבלתי מדודי כדור כדורגל ובאותו יום בשמחה ענקית באתי לחברים להתחיל משחק אולם במכה הראשונה בעוצמה כה גדולה עף הכדור לכביש אוטובוס (מספר 13) עבר והכדור התפוצץ. גם אני שיחקתי כמו חנה בחמש אבנים, ובבית הספר היינו משחקים גם כדורסל ומחבואים. כשהתבגרתי היינו משחקים כדורגל אחרי הלימודים בגינה שטראוס (בתל אביב).

יום אחד הגיע מאמן של קבוצת ביתר תל אביב והוא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לקבוצת כדורגל של בית"ר ובתמורה לזה הם נתנו לי כסף כיס והסעה לאימונים אני כמובן הסכמתי להצטרף ואפילו הייתי החלוץ של הקבוצה. בתקופתי לא היו טלפונים לא ציבורי ולא בבתי מגורים וגם שהומצא הטלפון לא היה בכל שכונה ובשכונתי לא היה.

הזוית האישית

ליה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא חנה וסבא צביקה.

מילון

פינות
משחק של פעם.

ציטוטים

”"פינות זה משחק אשר משחקים אותו שני אנשים."“

הקשר הרב דורי