מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

על מרבד הקסמים אל קשיי הקיום היום-יומי

בשנת 1949 עליתי ארצה במבצע 'מרבד הקסמים'.
העלייה הזו התאפיינה באמהות וילדים ללא אבות. האבות נשארו בעיר 'עדן', על מנת לסייע במאמץ המלחמתי שהיה נגד האנגלים. הסוכנות היהודית באה לתימן, והודיעה למשפחות להיות מוכנים עם מעט בגדים וללא רכוש כשבאים לקחת אותנו, ולהעביר אותנו למחנה מעבר בשם 'חאשד', שם שהינו כחצי שנה עד שבאו שליחי העלייה והביאו אותנו למטוסים,שם גם הודיעו לנו כי אנחנו מגיעים עכשיו לא"י.הגענו ארצה ושיכנו אותנו במחנה עלייה בשם 'בית ליד'. השתכנו שם כחצי שנה-שנה. במשך כל אותה תקופה באו אנשי הסוכנות היהודית וטיפלו בכל העולים. הטיפול כלל: מזון, בגדים, השגחה על הילדים. בסיום תקופת ההתיישבות במחנה 'בית ליד' העבירו את המשפחות (עדיין ללא האבות!) למקום בשם 'בית דגן' (שקיים עד היום) ושם גדלנו, למדנו והתפתחנו.הסוכנות היהודית באה והסבירה לנו שבמקום הזה, בית דגן, יהיה מקום מושבנו, ועלינו למצוא בית שנוכל לגור בו.
 
קשיי הקיום – בעלותי ארצה הייתי בת 5 ואחי עמוס היה בן שנתיים ואמי ז"ל הייתה בהריון עם אחי שנולד פה בארץ ונקרא ציון על שם א"י. אני הלכתי לגן חובה ולמדתי רק עד כיתה ג'. בינתיים אבי ז"ל עלה ארצה ומצבנו הכלכלי היה קשה מאוד. אמי ז"ל לא עבדה ועל כן הייתי צריכה לעזור בפרנסת הבית. עזרתי בלשמור על ילדים קטנים על מנת שאמי ואבי יוכלו ללכת להתפרנס. אבי ז"ל עבד בעבודות דחק. כשגרנו בבית דגן הסוכנות היהודית המשיכה לתקצב אותנו והיינו מקבלים מהם פנקס תלושי מזון וכשהיו באים לחלק את המזון כל משפחה הייתה צריכה להביא את פנקס התלושים והיו מורידים ממנו בול מזון. המשפחות היו מקבלות את המזון ההנעלה, ביגוד וכו' לפי גודל המשפחה. החיים היו מאוד קשים כי המדינה הייתה עדין בחיתוליה. המקלחות היו בחוץ והיינו מתקלחים בפחונים . כמו כן גם השירותים היו מחוץ לבתים, בתוך פחונים. מים שאבנו מצינורות שהיו בחוץ. השתמשנו בעששיות ובפרימוס על מנת לבשל ולהתרחץ. את הירקות והתרנגולות גידלנו בחצר. היה לנו לול ובתוכו מספר עופות שגידלנו למאכל משפחתי. בלילות היינו יושבים, לומדים וקוראים בעזרת עששיות. בפרימוס היינו מחממים מים למקלחת ולכביסה.
צבא – בהיותי בת 17 וחצי התגייסתי לצבא ושרתתי כטלפוניסטית שנתיים תמימות. לאחר גמר שירותי הצבאי, שרתתי במילואים במלחמת ששת הימים, בחזית הדרומית.
פרנסה – בסיום המלחמה, הלכתי ללמוד מקצוע ובמקביל למקצוע שבחרתי (תפירה) עבדתי כטלפוניסטית בכל מיני מוסדות ציבוריים. בגמר לימודיי בקורס התפירה עבדתי כתופרת כשכירה ובמקביל כעצמאית, וכך עזרתי בפרנסת משפחתי, חלק שעזר מאוד לבית הוריי להתפרנס בכבוד מעבודת כפיים. המשכתי לעבוד בתפירה עד ליום נישואיי. לאחר נישואיי, עבדתי בתפירה לסלונים, וכך המשכתי להתפרנס והקמתי משפחה משלי. נולדו לי שני ילדים:הבת הבכורה, נאוה, הבן גיל אחריה, וכך המשכתי להתפרנס מעבודת תפירה בסלון. לאחר כמה שנים טובות בעבודת התפירה עברתי לעבודה אחרת והתקבלתי לעבוד בעריית רמת-גן במחלקת החינוך בתור סייעת לגננת.עבדתי שם במשך כעשרים ושבע שנים. יצאתי לגמלאות וכיום אני ממשיכה לעבוד כאם בית אצל משפחות, וכך אני חייה.אני נפגשת עם ארבעת נכדיי מדיי שבוע, ועם ששת אחיי אני בקשר הדוק ואנחנו קרובים מאוד.אני ומשפחתי (ילדיי ונכדיי) קרובים מאוד ומתראים מדיי שבועיים בארוחה משפחתית גדולה בביתי, ואנו נפגשים מדיי פעם ופעם בחגים ובשמחות אחרות.
הקשר הרב דורי – אני, רחל בן ארצי, קיבלתי הזמנה מנכדתי להשתתף בתוכנית ייחודית של בית ספרה "הלל" לבוא ולקחת חלק בתוכנית המתקיימת פעמיים בחודש בבית ספרה, ובה אנו המבוגרים לומדים יחד עם נכדינו שלומדים בשכבת כיתות ו' בבית הספר את יסודות המחשב הבסיסיים. נעניתי לבקשה של נכדתי והפקתי תועלת רבה כי קודם לכן נרתעתי מהלימודים בנושא זה.היום אני מברכת על התוכנית, והיא פתחה לפניי אתגר חשוב מאוד בשימוש במחשב. אני בטוחה כי בעתיד אוכל לגשת ולהשתמש במחשב גם ללא עזרה של קרובי משפחה או מכרים.תודה רבה על ההעשרה והידע שרכשתי בבית הספר הזה ותודה על המדריכה הידידותית והסבלנית כלפי אנשים כמונו (פנסיונרים),ענת קונקול.
 

מילון

פנקס תלושי מזון
עם הקמת המדינה, היה מחסור במצרכים בסיסיים. הממשלה הקציבה לכל משפחה מצרכים בסיסיים לפי מספר האנשים ולפי מצב משפחתי. את המצרכים היו מקבלים בחנויות תמורת תלושי מזון שאותם קיבלה כל משפחה.

ציטוטים

”החיים היו מאוד קשים כי המדינה הייתה עדין בחיתוליה“

הקשר הרב דורי