מאגר סיפורי מורשת

שמי בישראל: מנחם (מני) גורמן. נולדתי בעיר חיפה בשנת 1940, בזמן מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו היו הרבה צפירות ובילינו במקלט. כעבור כמה שנים, במלחמת העצמאות, בילינו שוב באותו מקלט, עד גמר המלחמה.

 

נכנסתי לבית ספר עממי שם למדתי לסירוגין. זאת מאחר והמערכת לא הייתה מסודרת. לאחר בית הספר העממי עברתי למקצועי כי היה חשוב שנלמד מקצוע. במקביל ניגנתי בכלי נשיפה. מקצוע ונגינה עזרו לי בשירותי בצבא ולאחר מכן בחיי האזרחיים. התקדמתי במקצוע ציוד כבד והוסמכתי לניהול. בערבים, בזמני הפנוי, ניגנתי בחצוצרה וגם דבר זה במשך הזמן הפך למקצוע. הופעתי במסגרת תזמורתית בקהילות שונות בעולם. כך למדתי על יהדות ועל יהודים שונים בעולם, כולל התנהגות ישראלים. במקצוע הציוד כבד עברתי לענף מלגזות הרמה. גם במסגרתו ביקרתי בתערוכות בעולם ולמדתי דברים חדשים כדי שאוכל ליישם חידושים מהעולם.

 

הכרתי את אשתי לעתיד במסגרת שירותי הצבאי. לאחר סיום השירות נישאנו והקמנו בית ומשפחה לתפארת. נולדו לנו ארבע בנות: שם הבכורה אפרת ואחריה מיכל, השלישית נועה והרביעית תמר. לתמר יש שני ילדים בן ובת ושניהם לומדים בבית ספר "רמת חן" אשר ברמת חן. הבן יהונתן בכיתה ח והבת דפנה בכיתה ה. אני מחויב לדפנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת בית הספר וזה דבר מצוין.

 

לבתי נועה יש שלושה ילדים: הבכורה מאיה, האמצעי איתי והקטנה הילה. למיכל יש ילד אחד ושמו טל, הוא בן 18 ומתגייס לצבא. כעת (יוני 2013) הוא נבחן בבגרויות. במקביל הוא נבחן גם במסגרת מחשבים ותחביבו מוזיקה. הוא מנגן באורגן, בנג'ו וחצוצרה. בזמן האחרון אנחנו מנגנים ביחד. נכדתי דפנה מנגנת בסקסופון במסגרת תזמורת הנוער העירונית ולומדת סקסופון גם במסגרת בית הספר.    

 

לבתי הגדולה אפרת יש משרד ליחסי ציבור. היא עוסקת ביחסי ציבור והפקות סרטים. היא בוגרת גלי צה"ל. אשתי יפה, היפה והחמודה, האמא והסבתא השולטת ביד רמה בכל הנעשה בעניין המשפחה, בוגרת אורט והאוניברסיטה הפתוחה. 

נחזור אלי בהיבט ספורטיבי. בילדותי הייתי אתלט ושיחקתי משחקי כדור כמו כדורגל וכדורסל. אני אוהד שלהם עד היום ועוקב אחר הנעשה בארץ ובעולם. הייתי ספורטאי פעיל עד גיל מסוים, אז רופא הספורט הודיע לי שכדאי לי להאט את הקצב כי העצמות לא יחזיקו מעמד. היום אני עוסק ומתעניין בספורט רק דרך הסלון והטלוויזיה. 

אנחנו משפחה מסורתית שמכבדת את ערכיי היהדות וחוגגים את כל החגים לפי מיטב המסורת. בנוסף, אני אוהב ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה. אני מוצא הרבה דמיון בהתנהגות היום להתנהגות של פעם, שכנראה מאפיינת את עמנו העקשן. אני מוצא את הדרך מימי אברהם אבינו דרך השואה ועד היום שלא השתנתה. כמו כן, נהננו כל המשפחה מחגיגות בר המצווה של הנכדים אשר נערכו בבית הכנסת המרכזי ברמת גן ברוב פאר והדר ובצורה מרשימה מאוד, בליווי החזן והמקהלה של בית הכנסת. אני מצטט הרבה מילים ומשפטים וביטוים מפרקי אבות שבני הבית שומעים ורצוי שיקשיבו.

 

נכדתי דפנה למדה ממני את הביטוי: "סייג לחכמה שתיקה", "וכן לא מצאתי דבר יותר טוב משתיקה", "מי שאינו עובד תורתו מבוטלת" ו"הפנקס פתוח והיד כותבת". יש עוד הרבה ציטוטים ופתגמים מהחיים מפרקי אבות שכדאי לקרוא.  דפנה נכדתי למדה ממני על פי סיפור חיי: "אין דבר העומד בפני הרצון". 

לסיכום, 

בזה עברנו על מהלך חיי הקצרים שעברו כמו סיפור מכל קצוות תבל, והיו מעניינים. מקווה להמשך כמה שביכולתי להחזיק מעמד. מקווה שנהניתם.