מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"על כנפי נשרים" – סיפור מסע אל הארץ המובטחת

תמר ויונתן
התכשיטים מתימן שנותרו מהמסע
מכשולים ותלאות המסע בדרך אל הארץ והקשיים בקליטה בארץ, איך כמעט ונחטפתי ממשפחתי

שמי תמר קינקס. נולדתי בשנת 1946, התאריך המשוער כפי שנרשם על ידי אבי בתוך ספר התורה הוא 22.12.46 , כך היה נהוג לרשום תאריכים חשובים בספר שהיה חלק משמעותי מחיי המשפחה. אני בת רביעית להוריי אברהם ומרים עינא. משפחתי חיה בעיירה ג'יבלה שבדרום תימן,
 
החיים בג'יבלה שבתימן
ברצוני לספר על משפחתי האהובה ועל הדרך בה עלו ארצה לארץ ישראל. רוב הסיפורים הועברו על ידי הוריי ואחותי, כיון שהייתי קטנה. אחותי הגדולה שרה, סיפרה לי שבג'יבלה גרנו בבית גדול בן שלוש קומות, במרתף גידלו פרות וצאן,
 
בקומת הקרקע היה סלון המשפחה והוא שימש לארוחות משפחתיות ולכינוס, ובקומה העליונה חדרי השינה. הורי נישאו בשידוך, כפי שהיה נהוג באותם ימים. אבי היה גדול מאמי ב – 25 שנה. אבי היה בורסקאי עסק בעיבוד עורות, מקצוע שהיה נפוץ בקרב היהודים באזור. אבי גם עסק בייצור משקה אלכוהול עראק. אנשי המשטר לקחו אותו וניסו למנוע את ייצור העראק.
 
באותם ימים שלט המלך יחיא והוא לקח תחת חסותו את היהודים והייתה תחושה של בטחון, אבל היו לו קשיים עם השלטון ומתנגדים לו רצחו אותו. לאחר מותו גברו הפרעות ביהודים והחלה סכנה ממשית.
 
בני משפחתי היו אנשים דתיים מאוד, הם למדו תורה, הקפידו על קיום מצוות ,למדו בחדר קיימו את המנהגים ושמרו על המסורת היהודית. כל משאלתם הייתה להגיע לציון במשך שנים רבות, לפתע החלו להגיע לתימן ידיעות וחדשות על הקמת מדינת ישראל. הם הבינו שהיהודים בסכנה…החלו להגיע שליחים של הסוכנות היהודית. השליחים שוחחו עם היהודים בתימן וקראו להם לקום ולעזוב את בתיהם, השמחה הייתה גדולה! לרגע הזה כולם ייחלו!
 
כולם התכוננו בהתרגשות לעלות לארץ הקודש.
 
העלייה לארץ ישראל
הם לא היססו לרגע והעדיפו לעזוב ומרבית היהודים כולל הוריי, החלו בהתארגנות מהירה מחשש שמא יפגעו בנו או ינסו למנוע את עזיבתנו. הוריי עזבו את הבית כולל תכולתו, למעט בגדים ותכשיטים וכמובן את ספרי התורה שהיה חשוב לאבי להביא לארץ ישראל. 
בני משפחתי ומשפחות נוספות מעיירתם החלו במסע רגלי ארוך וקשה דרך מדינות עוינות, מסע שמטרתו הסופית הייתה להגיע ארץ ישראל. תכננו לפגוש את אחותי הבכורה רחל שנישאה כבר ועלתה לארץ עם בעלה, מספר חודשים קודם והמתינה לבואנו.
 
תחילת המסע היה ברגל בדרכים קשות ורצופות סכנות. נאלצנו לנדוד במדבריות, להתמודד עם שודדים סודנים וראשי שבטים מקומיים שארבו על אם הדרך והתקיפו אותנו, הם גזלו את כספנו ורב התכשיטים ומטבעות הזהב שהוריי רצו לקחת לארץ, אבל בכל זאת הצלחנו להביא רק חלק קטן.
 
לאחר שבועות של תלאות וטלטלות בדרך הגענו באפיסת כוחות למקום מדברי, בשם  חאשד, שם חנינו. הוריי סיפרו כי זה היה מסע שבו מבוגרים וילדים הלכו ימים ולילות וחששו מן הסכנות הרבות לאורך כל הדרך. הנחישות וההרגשה שהמטרה היא ארץ ישראל הרימו את המורל והמשכנו בכל הכוח. באזור חאשד המתינו לנו אנשי הסוכנות היהודית, הם ארגנו לנו אוהלים על מנת לשכן אותנו, הם דאגו לנו למזון ולבגדים. כאשר הגיע הערב, הדליקו מדורות לצורך הכנת אוכל וחימום, כל משתתפי המסע ואנשי הסוכנות הסתובבו באזור. הוריי היו מותשים ובאפיסת כוחות, אני הייתי ילדה קטנה בת שלוש, הסתובבתי ליד המדורות ולצערי הרב…. נכוויתי מהגחלים של המדורה ברגלי.
 
למחרת היום פינו אותנו מחאשד, על ידי משאיות והעלו אותנו לאווירון שלקח אותנו לארץ ישראל. בישראל הביאו אותי לבית החולים וטיפלו ברגלי הפצועה. העלייה שלנו לארץ בשנת 1948 נקרא מבצע "מרבד קסמים". או כפי שכונה "על כנפי הנשרים".  
 
כשהגענו לארץ, נקלטנו על ידי אנשי הסוכנות היהודית בארץ. הם לקחו אותנו למעברה בישוב פרדסיה, אותי פינו לבית חולים בפרדסיה עקב הכוויה ברגלי. אמי ואחותי שרה הגדולה ממני בעשר שנים, באו לבקרני ולדרוש בשלומי מידי יום ביומו.
 
לאן נעלמתי?
 
יום אחד, אמי ואחותי הגיעו לבקרני בחדר בו שהיתי, לתדהמתן לא ראו אותי… הן הלכו לברר היכן אני ונאמר להם: "הילדה מתה". אמי שהייתה אישה חזקה וגזעית לא האמינה להם, היא ידעה שמדובר בכוויה ולא ייתכן הדבר, היא עברה בין כל החדרים בבית החולים, חיפשה וחיפשה כמו לביאה השומרת על גוריה. לפתע באחד החדרים ראתה אותי, את בתה הקטנה, ילדה בת 3, לבושה בבגדי חג שלא היו שלי, יושבת על המיטה, מסורקת, ממתינה כנראה, כפי שהסתבר שנים אחר כך, לאימוץ!
 
אמי ואחותי לא חשבו פעמיים, הן לקחו אותי מיד ורצו לצריף שלנו בפרדסיה. אמי ואחותי היו נשים אמיצות הן הבינו שבתקופה קשה של מדינה צעירה, יש הרבה בלבול ולפעמים גם עוול שנעשה לעולים החדשים, אבל הן היו חכמות ולא קיבלו את הדברים כפי שסיפרו להן, אלא סמכו על החושים ובדקו בעצמן.
 
החיים בפרדסיה היו קשים עבור המשפחה, אמי הייתה בהריון, אבי חלה ואושפז בבית חולים. הסוכנות היהודית עיכבה אותנו ולא מצאה עבור המשפחה דיור הולם.  כשנה נשארנו במעברה בפרדסיה,
 
בשנת 1950 עברנו לשכון ותיקים בנתניה לדירת חדר. במשך השנים בנינו עוד שני חדרים. בבית זה גרתי עד לנישואי בשנת 1971. אחר כך נשארתי בנתניה עד היום.      
 
העשרה
"מרבד הקסמים" – "על כנפי נשרים": "שם המבצע, הכוונה היא למטוסים".
 
"מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏[1] וכן מבצע ביאת המשיח". ( ויקיפדיה).
תשע"ו                                             

מילון

מבצע "על כנפי נשרים"
שם המבצע, הכוונה היא למטוסים. מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏[1] וכן מבצע ביאת המשיח.

ציטוטים

”"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" ספר שמות“

הקשר הרב דורי