מאגר סיפורי מורשת

נולדתי באירן בשנת- 1946. בגיל 5, בשנת- 1951 עליתי עם הורי ואחי לארץ.

הורי עלו מטעמי ציונות. זוכרת אני שנקלטנו במעברה סמוכה לעיר חדרה ומשם העבירו אותנו למושב אביטל בגוש תענך. היה לי מאוד קשה, היו לי קשיי שפה והסתגלות. מדריכים מטעם הסוכנות היהודית עזרו לנו להתמודד עם הקשיים. גם צוות העובדים בגן ובבית הספר עזרו, עודדו ותמכו. לאחר שנים עברה משפחתי לעיר הרצליה, העזרה והתמיכה שקיבלתי השפיעה עליי מאוד ועל רצוני לעזור לאחרים להסתגל ולהיקלט בארץ.

שכן בחרתי להיות מורה: פניתי לאחר שנתיים של לימודים בתיכון ראשונים בהרצליה למשרד החינוך והבעתי את רצוני להיות מורה בישראל כדי לעזור בקליטה והסתגלות העולים לארץ.

נשלחתי ללמוד במדרשה למורים בבאר שבע. בסיום לימודיי במדרשה נשלחתי ללמד בבית ספר "רביבים" בעיירת הפיתוח- דימונה. בתקופה זו כדי לעודד מורים ללמד בעיירות פיתוח שכר הלימוד למדרשה היה לסטופנדיה- למענק.

בית הספר היה קיבוץ גלויות ושימש כור היתוך: הגיעו אליו ילדים מארצות שונות. שפות ומנהגים שונים. זוכרת אני שהשתדלתי מאוד להקל עליהם את הקשיים כפי שעשו זאת בשבילי: אפשרתי להם: לשיר שירים בשפת האם שלהם וללמד אותם להכיר מאכלים ומנהגים השונים ע"י מפגשים וביקורים הדדיים. הקניתי להם את הקריאה והכתיבה בשפה העברית. חינכתי לסובלנות, לכבוד הדדי ולאהבת הזולת והארץ.

ראיתי בעבודתי שליחות והרגשתי סיפוק רב כי הגשמתי את חלומי לעזור ולתרום בקליטה ובהסתגלות הילדים העולים לארץ ישראל כפי שעזרו לי בהיותי ילדה עולה חדשה.

הזוית האישית

היה לי מאוד מהנה ומלמד.

נועם: היה לי מצויין, חיכיתי למפגשים ולמדתי שסבתא שלי גיבורה!