מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה גוכמן, נולדתי ברובנו שבאוקראינה, בשנת 1947 ועליתי לארץ בשנת 1957.

בילדותי בברית המועצות חגגנו את החגים בהסתר, מפני שאסור היה לקיים מנהגים דתיים כלשהם.

לארץ עלינו דרך פולין, שבה מותר היה לחגוג חגים והחג הראשון שחגגנו היה חנוכה 1957.

הדלקנו את נרות החנוכה על אדן החלון. זה היה מוזר שפתאום מותר לחגוג, ההרגשה הייתה של חופש ושל עצמאות אבל היה גם פחד באויר, לא האמנו שזה אמיתי. עלינו לארץ, גדלתי, למדתי כמו שרציתי, למדתי מקצוע,  התחתנתי, נולדו לי ילדים ובנינו בית בבאר שבע.

החוויה של הדלקת הנרות בילדותי, של שמחה ופחד, השאיר משהו בתוכי, משהו משמעותי וחזק.

לימים בבית שבנינו בישראל, החלונות שעיצבנו היו הזיכרון של אותם חלונות מהבית בפולין.

כשחזרתי לפולין השנה, לאחר 40 שנים כשהגבולות נפתחו, נסעתי לבית הזה, וגיליתי שהחלונות שבניתי מהזיכרון של ילדה בת 9, לא טעו, המידות הצורה והמיקום היו מדוייקים כמו החלונות מפולין.

בשבילי זו הגשמת העצמאות והחירות שלי.

בתמונות להלן, ניתן לראות אותי מחוץ לבית המקורי בפולין במסע שורשים שערכתי שם, וברקע החלונות מהזיכרון שלי, ובתמונה של פנים הבית – אלו החלונות שלי בביתי שלי בבאר שבע שבניתי מתוך אותו זיכרון.

הזוית האישית

אבלין – היה לי כיף , למדתי על המורשת של חיה, סיפור חייה המרגש, זה תרם לי להעריך את החיים שלי היום אן בישראל.