מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי נולדה ברומניה בעיר בוקרשט בשנת 1937.

"בוקרשט עיר בירה ומרכז השלטוני-המדיני, הכלכלי, התעשייתי והמסחרי של רומניה " (ויקפדיה).

בילדותה אהבה לשחק בקלס ובחבל. היא למדה בבית ספר רק עד כיתה ט', מכיוון שהיא והוריה, אהרון ולורה, עלו לארץ ישראל. בשנת 1951. סבתא עלתה לארץ באנייה טרסילבניה, שעל סיפונה היה מקום ל – 200 נוסעים אבל הם היו  כ – 100 נוסעים נוספים. הם הפליגו מנמל קוסנטנסה לנמל חיפה ומשם לשער העליה בעתלית. במחנה העולים נשארו כחודשיים לבדיקות וחיסונים הם היו סגורים שם בלי יכולת לצאת ממחנה העולים בעתלית ולאחר מכן הם עברו למעברת קריית עמל.

במעברה התנאים היו נורא קשים, הם ישנו באוהלים על מיטות ברזל עם מזרון מלא בקש ולא היה חשמל, אוכל ומים. את הצרכים היו עושים בחייק הטבע. סבתא אומרת: "לא תמיד היינו אוהלים, העבירו אותנו אחר כך מאוהלים לצריפים קטנים של חדר וחצי".

מקריית עמל, במעברה, היא עברה לרחוב יפו, בחיפה. סבתא הייתה צריכה לעבוד בגיל 14 במוסך ולשטוף ולנקות את המכוניות בשביל להשיג כסף ולעזור למשפחתה.

בשנת 1956 הכירה את בעלה ליקה (אריה) חייט שהיה שחקן כדורגל ועבד בנמל חיפה והם התחתנו בשנת 1957. ביחד הם היו ממקימי קריית חיים – וגרו ברחוב "א", הרחוב הראשון שהוקם בצמוד למסילה, היכן שהיום תחנת הרכבת.

במהלך חייה של סבתא היו כמה מלחמות, שבו סבא ליקה ז"ל השתתף: מלחמת סיני בשנת 1956, מלחמת ששת הימים בשנת 1967, במלחמת יום כפור בשנת 1973.  בתקופת מלחמה זו היא הייתה בהריון של אבא שלי, שמעון. שמעון הוא הבן הצעיר מבין שלושת ילדיה. סבתא פחדה מכל האזעקות והפגזות שהיו במלחמות: "אני חושבת שזה נורא מפחיד להיות בהריון בזמן מלחמה, כמו יום כיפור. כי יש סיכוי שאתה תצטרך ללכת לבית חולים ללדת."

ברומניה, בתעודות לידה קראו לסבתא רותי בשם קלרה, אבל אמא שלה קראה לה רוצ'י. כשסבתא עלתה לארץ אמרו לה שרוצ'י זה שם לא יפה אז שינו לה את השם לרותי כשם חיבה.

הזוית האישית

שיר חייט טל: אני וסבתי בקשר הרב דורי.