מאגר סיפורי מורשת

מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח (ויקיפדיה)

הגעתי לארץ במבצע על כנפי נשרים, אני לא זוכרת אפילו איך עליתי למטוס.

כשנה אחרי שהגענו היה שלג שכסה את כל האוהלים. היינו מקבלים את האוכל בתלושים עומדים בתור שעות לקבל תלושי מזון.

באותו זמן הייתי בת חמש ולא הבנתי מה קורה מסביבי, אני זוכרת שקבלנו נעליים ובגדים מהסוכנות.

לאחר תקופה, העבירו אותי יחד עם עוד כמה בנות לפנימה. אני לא רציתי להיות בפנימיה, רציתי רק לחזור לאמא וכל הזמן בכיתי. אחרי כחודשיים חזרתי הביתה מהפנימיה, כי לא הפסקתי לבכות ורציתי רק את אמא.

אחרי שחזרתי הביתה הכניסו אותי לגן ילדים ואחר כך למדתי בבית ספר המשכתי את לימודי עד כיתה ו'.

במהלך שנת הלימודים כשהייתי בכיתה ו' המצב הכלכלי של המשפחה היה מאוד קשה, אמא לא יכלה לתת לי כסף אפילו לא לקניית מחברת ועפרון. וכך קרה שהייתי הולכת איתה לעבוד במשק בית, כי לא היתה לי בררה. נאלצתי לעבוד, ולעזור לפרנסת המשפחה. המשכתי ללמוד בשעורי ערב.

אני זוכרת את המגורים באוהלים, וזוכרת שהיו מבאים לנו עוגה וחלב. גרנו באוהלים, בכל אוהל גרו יחד לפחות שלוש משפחות. לא היה לנו חשמל והתאורה היחידה היתהרק עשישית.

בהמשך שעברנו מהאוהלים לגור בבניין בריטי, וגם שם אני זוכרת את הצפיפות הקשה.

היום ברוך השם, יש לילדים רמת חיים טובה, היום לילד בכיתה ד' יש כבר פלאפון. בשנות החמישים המצב היה קשה.  אני זוכרת משנים אלו כמה דמויות מהשכונה: היה לנו צלם שקראו לו מיכאל כהן היה אדם מקסים. הוא צילם בביתי ספר, בגנים, בחתונות ואירועים. כולם אהבו אותו . ועוד דמות שאני זוכרת, הייתה לנו גם יהודית המיילדת, כך קראו לה. אני זוכרת בזכרונות ילדותי, שנהגו לקרוא לה בלילה ללכת ליילד נשים.