עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער
הופניתי למוסד החינוכי "מוסינזון" , בית ספר חקלאי
משפחתי
נולדתי בתאריך 29.10.1940 בעיר קזבלנקה שבמרוקו
לחנה ואלברט ביטון.
היה לי אח בכור בשם ז'וז'ו שנפטר והתגורר כמעט
כל חייו בצרפת, שתי אחיות – תאומות סוזן
וגילה המתגוררות בארץ ואח שצעיר ממני בשלוש שנים ושמו סעיד. סעיד מתגורר כבר שנים
ארוכות בדנמרק. אני ואחי ביחסים מצוינים. אף על פי שאחי הצעיר מתגורר בחו"ל
אנחנו בקשר תדיר ומבקרים אחד אצל השני.
ילדות
התגוררתי במרוקו בבית הורי עד שהתייתמתי בגיל
מאוד צעיר משני הורי. ראשית, אימי נפטרה ממחלה קשה (שחפת) וכעבור כשנה וחצי אף אבי
נפטר, מאותה מחלה. הייתי עצוב מאוד, אך רוב חיי היו בהתמודדות וכתוצאה מזה המשפחה
מבחינתי היא ערך עליון.
בתחילה התגוררתי עם סבתי ואחיי בבית סבתי שבקזבלנקה
ומאוחר יותר התגוררתי עם
אחי הצעיר בבית ילדים שהיה למעשה בית יתומים בשם ”maisson
d'enfant" (שפירושו
בעברית בית-ילדים). בבית זה התגוררו יתומים נוספים ואני התגוררתי שם עד גיל 11
בערך ואז עליתי ארצה לבד עם אחי במסגרת עליית הנוער.
העלייה לארץ
בתחילת שנת 1952 יצאתי ממרוקו באנייה ביחד עם אחי הצעיר במסגרת
"עליית הנוער". אני ואחי הפלגנו לעיר מרסיי שבצרפת. שהיתי במרסיי במבנה שזכור לי היטב ולטובה, אני זוכר
אותו, מכיוון שזה היה ארמון מפואר ומרהיב בצורת הבניה שלו.
עליתי ארצה באנייה יחד עם אחי בהפלגה שארכה 7
ימים. עגנו בעיר חיפה ואחר כך פוזרנו במוסדות חינוך שונים ברחבי הארץ. אני הופניתי
למוסד החינוכי "מוסינזון" שהיה
בישוב מגדיאל. בית הספר "מוסינזון" היה בית ספר חקלאי.
במרוקו ידעתי על קיומה של מדינת ישראל ורציתי
לעלות ארצה. ציפיתי בכיליון עיניים להגיע למדינת ישראל מכיוון שבמרוקו אני ואחיי
חונכנו לאהבת הארץ. סבתי, אחיותיי ואחי הבכור הגיעו לארץ רק בשלב
מאוחר יותר. לכן, בתחילה כשיצאתי לחופשות נהגתי לפגוש את קרובי משפחתי הרחוקים
יותר, שעלו ארצה בשנת 1948 עם קום המדינה.
את בר המצווה שלי חגגתי בצורה צנועה ועליתי
לתורה בבית כנסת בירושלים ביחד עם בן דודי.
צבא
למדתי בבי"ס החקלאי והתגייסתי לצבא בשנת
1958 ושירתתי בתותחנים. לחמתי במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
נישואים ומשפחה
בשנת 1961 פגשתי את אשתי לידי בבית הבראה
"ארזה" ליד ירושלים. לידי עבדה שם ובמקום עבדו גם אחיותיי וכך הכרנו
וכעבור כ 3 שנים ב 31.8.1964 נישאנו בירושלים. נולדו לנו 3 ילדים:
מרב(אימי)
נולדה באשקלון בתאריך: 27.1.1968
אסף
נולד באשקלון בתאריך: 9.3.1972
זהר
נולדה ברחובות בתאריך 16.7.1982
אני ולידי עברנו להתגורר בעיר אשדוד בשנת 1965
. תחילה עבדתי בכור הגרעיני שבנחל שורק ולאחרחמש שנים עברתי לעבוד ב"נמל
אשדוד" ועבדתי שם כ -35 שנים.העלייה ארצה ומאוחר יותר נישואי ללידי והקמת המשפחה הם האירועים ששינו את חיי.
הפגישה עם מרב, בתי,כשהגעתי לראשונה ממלחמת יום כיפורים
במלחמת יום כיפורים
מלחמת יום כיפורים
ביום שבת ה6 באוקטובר 1973 שהיתי ביחד עם
משפחתי בביתנו הקטן שברחוב קיבוץ גלויות באשדוד. חזרתי מבית הכנסת עם לידי אשתי
ושני ילדנו הקטנים. מרב, שהייתה כבת ארבע וחצי ואסף שהיה כבן 7 חודשים עמדו במרפסת
לאחר ששמעו מטוסים רבים בשמיים. היה זה מחזה מאוד לא אופייני ליום הכיפורים שכן
כידוע מדובר ביום שבתון.
לידי ואני התחלנו לשוחח בינינו על המטוסים שחגים בשמים.
לא חלף זמן רב ודפיקה נשמעה בדלת . היה זה חייל ובידו צו 8 הקורא לי להגיע לשרות
מילואים באופן מידי ולהתגייס כי פרצה מלחמה. באותו הרגע לא חשתי פחד ללכת להילחם
מכיוון שהייתי מכוון מטרה להגן על המולדת אבל הייתה לי תחושת דאגה ללידי וילדינו.
הגעתי לנקודת ריכוז הכוחות ונלקחתי לשרת בסיני. שירתתי ביחידת נ.מ.(נגד מטוסים) שהגנה על סוללת טילים נגד מטוסים שהייתה בסמוך
לשפת התעלה. תפקידנו להגן על הסוללה שתפקידה היה להפיל מטוסים מצריים.
תפקיד נוסף שהיה לנו היה לשים מצור על הארמיה המצרית שהייתה
במקום, ומניעת הגעת תחמושת מזון ומים אל אנשי הארמיה המצרית. המצרים ניסו להעביר
את האספקה באמצעות מסוקים ובמאבק זה הצלחנו להפיל מספר מסוקים…
לקראת סוף חודש נובמבר 1973, כחודש וחצי לאחר
תחילת המלחמה, בשעת אחר הצהרים בתי מרב עמדה בחלון בבית של חברתה. לפתע הבחינה כי ברחוב צועד חייל לבוש מדים
מלאי אבק, עם זקן ושיער ארוך… החייל הזה היה אני !
הסתכלתי על בתי מרב, היא
הביטה בי חזרה אך לא זיהתה אותי… גם כשחייכתי אליה לא הבינה מי אני… לפתע קראתי
לעברה "מרבי" אז פצחה מרב בקריאות "אבא שלי חזר מהמלחמה , אבא שלי
חזר מהמלחמה…" תוך שהיא רצה בחדר המדרגות ולבסוף גם קופצת עלי.
נשארתי מגויס למעלה מחצי שנה אך תודה לאל חזרתי
הביתה בשלום!
חיינו כיום
כיום אני ולידי שומרים על אורח חיים בריא.
אנחנו מרבים לטייל, לצאת לסרטים והצגות, לאלון נכדי ולי יש קשר הדוק מאוד. אני
אוהב מאוד לבלות עם אלון ולבקר אותו.
העשרה
כפר הנוער מוסינזון: "כפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון נמצא בהוד השרון בין רמתיים למגדיאל. המוסד, שנוסד בשנת 1941, קרוי על שמו של המחנך ד"ר בן-ציון מוסינזון. בית הספר נוסד ביוזמת משה קול כבית ספר חקלאי במסגרת "יסודות", רשת בתי הספר החקלאיים של תנועת הנוער הציוני. מטרת יוזמי הכפר הייתה להקים מוסד חינוכי לנוער עולה מתפוצות הגולה בשילוב עם נוער ישראלי מרחבי הארץ, לחיי עבודה, יצירה והגשמה, בתחומי המדע, הטכנולוגיה, האמנות והספורט". ויקיפדיה
תשע"ו
מנחה יישובית ניצה דה פורטו
מילון
סדע ראסמילה בערבית מרוקאית. פירושה - כאב ראש
כפר הנוער מוסינזון
כפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון נמצא בהוד השרון בין רמתיים למגדיאל. המוסד, שנוסד בשנת 1941, קרוי על שמו של המחנך ד"ר בן-ציון מוסינזון. בית הספר נוסד ביוזמת משה קול כבית ספר חקלאי במסגרת "יסודות", רשת בתי הספר החקלאיים של תנועת הנוער הציוני. מטרת יוזמי הכפר הייתה להקים מוסד חינוכי לנוער עולה מתפוצות הגולה בשילוב עם נוער ישראלי מרחבי הארץ, לחיי עבודה, יצירה והגשמה, בתחומי המדע, הטכנולוגיה, האמנות והספורט
ציטוטים
”העלייה ארצה ומאוחר יותר נישואי ללידי והקמת המשפחה הם האירועים ששינו את חיי“