עלינו לארץ בלי שהתכוונו לכך
עלייתי לארץ ממרוקו וההסתגלות בארץ ישראל
החיים במרוקו:
נולדתי ב- 18 באוגוסט 1938 באוג'דה במרוקו כבת אמצעית בין 10 אחים. עזבתי את מרוקו בגיל 9. חייתי בבית מאד מרווח עם הורי ואחיי. בתקופה שגרתי במרוקו הייתה לי ילדות יפה מאוד. אני ואחיותיי למדנו בבית ספר יהודי עם תלבושת אחידה. כל יום למדנו עד השעה 17:00 אחר כך הבנים הלכו ללמוד עברית ותורה והבנות בסדנאות אומנות.
היינו ביחסים טובים עם שכנינו. גרנו בשכונה מעורבת של יהודים, נוצרים וערבים. בשבתות שמרנו שבת, אבא תמיד הלך לבית הכנסת. חגגננו חגים יהודים. היינו בונים סוכות עם מקלות במבוק. כל לילה לפני השינה, אבא סיפר לנו סיפורים. היתה לנו אומנת בבית שהתגוררה בבית קטן בחצר שלנו. אבא שלי היה תורם המון ועוזר לזולת. כל יום חמישי אבא היה הולך לתרום למשפחות נזקוקות. לאבא היתה חנות של תכשיטים יום אחד שדדו את החנות מטעמי אנטישמיות. לא נשאר לו כלום. אחרי חודש הוא חלם שאומרים לו שכל התכשיטים שלו נמצאים במחסן של החנות. הוא סיפר לאמא והיא התחילה לצחוק עליו. לאחר שבועיים הוא החליט לבדוק. הוא הלך ומצא שם כמעט את כל התכשיטים. הוא קנה לנו דירה גדולה מהכסף של התכשיטים.
הבריחה של אחיי לארץ ישראל:
אח אחד שלי ברח בשנת 1946 לארץ ישראל, בלי רשות של ההורים. קבלנו ממנו מכתבים שהוא נמצא בארץ ישראל עוד לא הייתה לנו מדינה אז היה רשום במכתב פלסטין. בשנת 1947 ראינו מכתב על המיטה של האחים שלי, במכתב היה "רשום נסענו לפלסטין לחפש את אלי". אמא ואבא לא חשבו הרבה ארגנו מזוודה של בגדים וקצת כסף נעלנו את הדלת של הדירה החדשה ונסענו לפלסטין לחפש את האחים על מנת להחזיר אותם למרוקו. לא הייתה לנו כוונה להישאר בארץ, אך כשהגענו לפה המלחמה התחילה ואנחנו נתקענו פה.
הדרך לארץ בסירת דייגים:
הגענו לישראל בסירת דייגים. השייט לארץ היה קשה מנשוא ללא מים וללא אוכל. בזמן השייט הגיעו לאוזנינו שמועות כי חיילים אנגלים רוצים לקחת אותנו בשבי. נתנו לכל הנשים כדורי שינה וכל הגברים התחפשו לדייגים וכך הצליחו להימלט מהגזירה. אמא ואבא החליטו לא לחזור למרוקו עד שימצאו את הבנים שלהם. אחרי כמה חודשים מצאנו את האחים. הבאנו מזוודת תיירים עם אספקה של בגדים, אוכל וכסף לשבוע שבועיים אחרי כמה שבועות כל הכסף נגמר.
החיים בארץ ישראל
הגענו לארץ לאחר מלחמת השחרור. ביום הולדת הראשון של המדינה הייתי פה בחגיגות. התחלנו לשכנע את האחים לחזור למרוקו והם לא הסכימו מטעמים אידאולוגיים. אבא מאוד רצה שנלך להביא את הכסף למכור את הבית ואת הדברים. לצערנו הרב כבר נסגרו דלתות מרוקו ליהודים.
תמונה של משפחתי בארץ
מאחר ונשארנו חסרי כל, נאלצו לבנות הכל מהתחלה. היינו צריכים לשרוד את הרעב ולא היה לנו אוכל ובגדים. נאלצנו להתחיל מחדש את החיים בארץ ישראל. ההורים היו צריכים ללכת לעבוד כדי להביא לנו פת לחם. כל בוקר אבא היה קם בחמש בבוקר להביא לנו חצי כיכר לחם. היו בורות מים ואמא היתה מביאה מים מהבורות ומרתיחה אותם שיצאו כל החיידקים. בגיל מאוחר יותר התחלתי לעבוד ולעזור להורים להביא פרנסה הביתה. במרוקו למדתי רק 3 שנים: א'- ג'. עליתי לארץ בגיל 9, גיל מאד צעיר ולמרות זאת לא התאקלמתי בקלות.
כשהגעתי לארץ המשכתי ללמוד ובסוף סיימתי ללמוד תיכון בבית ספר "אפרתה". בארץ השתייכתי לתנועת הצופים.
.
את בעלי הכרתי בשידוך של הוריי. התחתנו כשהייתי בת 17.
תמונה שלי ושל בעלי מכלוף
יש לי שישה ילדים: יעיש, רונית, אתי, קובי, חיליק ואסי. נהנתי מאד לגדלם.
עבדתי הרבה שנים כגננת ולאחר מכן לימדתי בבית ספר לחינוך מיוחד בירושלים.
היום אני בת 77 ואני בפנסיה.
תמונה עם הנין הראשון שלי -איתן
תשע"ה
מילון
אנטישמיותשנאת יהודים או שנאת ישראל
ציטוטים
”נשארנו חסרי כל, נאלצנו לבנות הכל מהתחלה בארץ ישראל“