עלינו בשנת 1949 עם ספינת דייגים
העלייה מטורקיה
עלינו בשנת 1949 עם ספינת דייגים
הגענו בערב
שבת ונשארנו באוניה עד צאת השבת, הביאו לנו עם סירות: תפוזים , חלבה ולחם. ביום
ראשון הורידו אותנו בנמל חיפה ושם רשמו אותנו שהגענו למדינה(קיבלנו תעודות
זהות),לאחר מכן הכניסו אותנו למחסן ועשו לנו חיטוי בדי-די-טי. משם הועברנו לשער למחנה לקליטת עולים "סנט
לוקס"- שער העלייה שנמצא ליד חיפה. גרנו באוהלים שאותה שנה היה חורף קשה מאוד!, אוהלים עפו. לאחר שנה הועברנו לפרדס חנה למחנה צבאי שהיה של החיילים האנגלים. באותו בנין הכניסו כמה משפחות ביחד עד שקיבלנו שיכון בכרכור, שזה היה בית דו
משפחתי. בחלק שלנו קיבלנו חצי דונם אדמה וגידלנו בה ירקות ועצי פרי. אבא שלי, שלמה מצא
עבודה במחצבה שבגבול ירדן. ואמי, אסתר עבדה בתור מטפלת במושב זקנים.
יום בקיבוץ יד מרדכי, שיעור בגדנ"ע
בשנת 1952 עזבתי את
הבית ועברתי לגור בקיבוץ יד מרדכי, שם העברתי את ילדותי עד לבגרות.
1952 אני בחברת הנוער ששמה היה אלמוגים.
אילו היו חיים מהנים עם חברה עם עבודה ולימודים עד לגיוס.
ב-1957 החלטתי לעזוב את הקיבוץ ולעבור לגור עם ההורים. ההורים מכרו את הבית בכרכור
וקנו ביפו, ושם גרתי עד שהתחתנתי. ב-1957
התחלתי לצאת עם חבר שקראו לו דני (דניאל). ב-1959 התחתנו והקמנו משפחה עם שלושה
ילדים בעלי דני עסק באופטיקה עד שנת 2006.אני הייתי עקרת בית
וגידלתי את ילדי בשמחה כשבתי אתי הייתה בת 12 החלטתי לצאת לעבודה, למדתי אי בי אם
ואחר כך למדתי מזכירה בכירה אבל לא קיבלו אותי למקצועות האלה כי לא היה לי ניסיון.
אחר כך התחלתי לעבוד כדיילת מכירות בשקם אבן גבירול ושם עבדתי 12 שנה.
אני ובעלי בחתונתה של בתי האמצעית.
גרנו בתל
אביב 56 שנים. יצאנו עם ילדי לטיולים ברחבי הארץ ומאוד נהנינו, כל שבת ההינו
הולכים לים. שמות ילדיי : הבכור רוני האמצעית כוכי והקטנה אתי. לשלושת ילדי נולדו שמונה
ילדים שהם נכדיי. רוני פרופסור באוניברסיטה באר שבע והוא עוסק במחקר בנירוביולוגיה
ומרצה באוניברסיטה. כוכי עובדת כסוכנת ביטוח ואתי מורה בבית הספר חוט השני. שמות
נכדיי הם: אושרי בן 27, נעם בת 20, עומר בן 19, אופיר בת 18, גאיה בת 17.5, ניצן
בן 15, יהונתן בן 10 וזיו בת 10.
מורה מובילת תכנית תמר קנדלקר, תשע"ה
מילון
די די טיספריי שריססו עלינו כשעלינו לישראל.
ציטוטים
”המסר הוא כבוד הדדי.“