מאגר סיפורי מורשת

שמי ניתאי לויפר, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבא וסבתא שלי.

סבי, עמיקם נולד בקיבוץ דגניה ב' בשנת 1947 מספר חודשים לפני הכרזת מדינת ישראל. בליל ההתקפה הסורית על הדגניות פונו כל הילדים לחיפה ומשם עברה המשפחה לתל אביב, עמיקם גדל בתל אביב והיה ילד שובב.

בשנת 1958 כאשר עמיקם היה בן 11 שנים החליט יחד עם מספר חברים ללכת ולשוט על נחל הירקון, באותן שנים נחל הירקון היה מזוהם מאוד ובמימיו היו זחלים אשר מפיצים את מחלת הבילהרציה שהיא מחלה מסוכנת מאוד. למרות הסכנות החליטו הילדים לרדת למעגן הסירות וסחבו סירת משוטים שאיתה יצאו לשייט על מימי נחל הירקון, עמיקם, אשר הנהיג את חבורת הילדים ששטה בסירה החל לקפוץ ולנדנד את הסירה ולאחר כמה זמן החליק ונפל לתוך המים המזוהמים, כל הילדים כולל עמיקם נבהלו מאוד ועזרו להעלות את עמיקם חזרה לתוך הסירה ובמהירות שטו חזרה לגדת הנחל.

הבהלה הייתה גדולה מאוד והילדים חשבו שהנה בתוך כמה דקות עמיקם יחלה במחלת הבילהרציה וימות עוד בסירה לפני שהם חוזרים למעגן. עמיקם והחברים טיכסו עצה והחליטו שעמיקם ירכב על האופניים היחידים שהיו לחבורה וכל השאר ירוצו לצידו למקרה שהמחלה תתפוס אותו תוך כדי הרכיבה הביתה.

הרכיבה הביתה כאשר כל הילדים רצים מסביב לקחה זמן רב ומייד כאשר החבורה הגיעה לבית של עמיקם הילדים ברחו לכל עבר ועמיקם עלה הביתה ומצא את הבית ריק. מייד הוריד את הבגדים וזרק אותם לגיגית עם מים ונכנס למקלחת ועמד מתחת למים זורמים זמן רב ושלא כהרגלו הסתבן כהוגן מתוך כוונה להשמיד את חיידקי הבילהרציה, לאחר הרחצה ניגב את הבית וניסה להשמיד את כל הראיות של התעלול והחוויה המיוחדת. את הבגדים הרטובים הכניס לגיגית מלאה במים והחביא את הגיגית בחצר מאחורי אחד השיחים.

כאשר אמא אסתר חזרה הביתה מצאה להפתעתה את עמיקם נקי, רחוץ, מסורק ועושה שעורים, דברים שעמיקם אף פעם לא עשה ללא הרבה הפצרות ואיומים של אימא. לאמא היה ברור שמשהו מוזר קרה בבית בהעדרה, לאחר הרבה בדיקות וחיפושים מצאה אמא את העקבות במקלחת ואת הבגדים בחצר והבינה שנעשה כאן מעשה קונדס כל שהוא.

כאשר פנתה אמא לעמיקם הוא הודיע לה חגיגית: "אימא אני הולך למות בכל רגע כי נפלתי לירקון". כמובן שזה לא קרה ועובדה שאני כאן כדי לספר את הסיפור לנכדי האהוב ניתאי.

הזוית האישית

ניתאי לויפר: היה לי כיף ללמוד ולהינות עם סבא וסבתא היקרים שלי. תודה!