מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל שינובר. שם משפחתי לפני נישואיי היה גורא. להוריי קראו זאב ושרה גורא. אנחנו שלושה ילדים במשפחה. יש לי אח ואחות ששמם אריה וחנה, נולדתי בארץ ישראל. משפחתי ואני גרנו בעיר בני ברק. בצעירותי למדתי בתיכון פא"י בעיר תל אביב. כיום אני גרה עם בעלי אברהם בנווה צוף שבבנימין. יש לנו חמישה בנים, בת אחת ועשרים נכדים בלי עין הרע…

סיר חמין גדול

הרבה מקרים וסיפורים קרו לי כשהייתי ילדה. הייתי ילדה כבת 9, לכל התושבים שגרו באזור ובכלל בשנות ה- 60 לא היה לנו תנורים או פלטה לחמם אוכל בשבת. היינו מכינים את האוכל על גז או פתיליות. רוב המשפחות היו מכינות סיר אחד גדול עם חמין. החמין הוא מאכל מסורתי גם אצל עדות אשכנז וגם אצל עדות המזרח. בתבשיל החמין, כל האימהות וגם אימא שלי הייתה שמה בשר, ירקות וקטניות. וזה היה האוכל שלנו בסעודת שבת בבוקר. כל משפחה הייתה מכינה בצורה אחרת ועם תבלינים שונים, לפי העדה. כל ערב שבת הייתי הולכת בהוראת הוריי למאפיה עם הסיר של החמין הגדול ומניחה את הסיר על הפלטה המרכזית של כל הרחוב. הסיר של המשפחה שלי היה גדול ומקושט וכך ידענו שזה הסיר של המשפחה שלי. כל משפחה עשתה סימן אחר על הסיר כדי לזהות את הסיר שלה ולקחת הביתה את החמין המתאים.

שבת בבוקר

בכל שבת התבצע אותו נוהל. אני, רחל, לקחתי בערב שבת את הסיר לפלטה המרכזית במאפיה שברחוב רבי עקיבא ומחזירה את הסיר בשבת בבוקר לאחר התפילה בבית הכנסת.

שבת אחת, כהרגלי הגעתי לקחת הביתה את הסיר הגדול והמקושט של משפחתי לאחר התפילה. הסיר היה כבד מאוד. כולם התיישבו לארוחת שבת ופתאום אמא של פותחת את סיר ושמה לב שאלו לא התבשילים שהיא שמה אתמול כשבישלה. הסיר לעומת זאת היה כמעט זהה עם כל הקישוטים לסיר שלנו וגם היה גדול בדיוק באותה מידה. החמין לא שלנו… כל המשפחה צחקה על המקרה הזה, טעות מצחיקה…

אז מה עושים?

לחזור למאפיה אי אפשר ומצד שני כולם כבר לקחו את הסירים שלהם… החלטנו לאכול את החמין בכל זאת, למרות שלא היה שלנו. האמת שהיה לא רע ואפילו טעים… במוצאי שבת התברר לנו שגם השכנים ליד אכלו חמין לא שלהם – החמין שלנו היה אצלם. כמובן שהחלפנו את הסירים בחזרה.

בפעם הבאה שהלכתי לקחת את הסיר מהפלטה המרכזית כבר בדקתי את הסיר מבפנים ולא רק מבחוץ..

הזוית האישית

רחל: אני מספרת את הסיפור הזה כדוגמא לחיים הפשוטים של פעם ומתוך געגוע לתקופה היפה הזו וכמובן מתוך זיכרון להורים שלי שאינם עוד.

איתי, נעם, דור: חווינו מפגשים מיוחדים עם רחל היקרה ובכלל עם הקבוצה כולה. למדנו על הדור של הסבים והסבתות שלנו וראינו את הקשיים של הדור וגם את הסיפורים המשעשעים. אנחנו מעריכים את הוותיקים יותר.