מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליית משפחת שמעוני לארץ ישראל

סבא שמואל שמעוני והנכדה נויה קורן
סבא שמואל שמעוני
מתוניס לארץ ישראל

הקדמה

שמי שמואל ((Yves ממשפחת שמעוני. נולדתי בתאריך 13/10/1948 במוצאי יום כיפור תש"ט. נולדתי בעיר תוניס שבתוניסיה להורים אמה (Emma) שנולדה במיטלווי (metlaoui) וסעדני (Sadanny) שנולד בגפסה (gafsa) ולי אח אחד (גבריאל) שנולד בגפסה וארבע אחיות (דיזי והדסה נולדו בגפסה), יהודית ויפה (שנולדו בטוניס).

העלייה לארץ ישראל

באוקטובר 1956 פרצה מלחמת סיני, הייתי בן שמונה ולמדתי בבית הספר היסודי. אחותי דיזי כבר נשואה והאחים האחרים למדו בבתי ספר שונים. האחים היו  במסגרות ציוניות, ודיברו עם הורי על העלייה לארץ במסגרת עליית הנוער. אמא לא הסכימה שהילדים יעלו לבדם והשתכנעה להעלות את כל המשפחה לארץ ישראל הצעירה. אני היחיד שהתנגדתי, אמרתי שיש מלחמות בארץ ועדיף שנישאר בתוניס.

תמונה 1

המשפחה המורחבת עם הסבתא

תמונה 2

המשפחה בתוניס

בשנה זו, 1956, צרפת נתנה לתוניסיה עצמאות. קם משטר חדש, ואנחנו לא ידענו כיצד יתייחסו ליהודים בתוניסיה לכן החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל. בחודש אפריל עלו שתי אחיותיי לישראל במסגרת עליית הנוער והמשפחה בעקבותיהן. הגענו למחנה קליטה במרסיי שבצרפת, שם חגגנו את חג הפסח, ובחודש יוני הגענו לנמל חיפה באונייה "ירושלים". אחרי כל התלאות בדרך הגענו לחיפה בשעות הבוקר ורק בלילה החשוך הגענו לאשדוד-ים, מקום נידח, חושך מוחלט, הירידה מהמשאית הייתה ישר לתוך ים החולות הטובעני.

תמונה 3

תעודת העלייה 1957

חיים חדשים באשדוד

אנשי הקליטה קיבלו אותנו עם עששיות ביד, והובילו אותנו לפחון ובו ציוד מינימלי: מיטות ברזל, מזרוני קש, שמיכות צמר, שולחן קטן ומספר שרפרפים, מטאטא, מגב, דלי מים וסמרטוט רצפה ומספר כלי אוכל, בקיצור המינימום שצריך על מנת להתחיל "חיים נורמליים". כמו כן היו מוצרי מזון בסיסים לימים בודדים. אחותי הבכורה הגיעה עם בעלה ותינוקת בת שנה חיפשה אבקת חלב לתינוקת, דבר שלא נמצא במקום. למרות העייפות הבוגרים לא הצליחו לישון ולא הבינו לאן הגיעו "האם זו הארץ המובטחת?" אנחנו הקטנים נרדמנו מעייפות ובבוקר התעוררנו עם הזריחה. היציאה מהפחון הייתה הפתעה גדולה, מסביב לפחון פזורים פחונים קטנים ומבנים קטנים יותר ששימשו שירותים משותפים בים החולות הצהוב ושמיים כחוליים מעליהם. אחיותיי שאמרות היו להיות ביחד הגיעו בזמנים שונים למקומות שונים: את יהודית שלחו לשער העלייה ואת הדסה לרמת הדסה.

חיי משפחת שמעוני

פפה וממה עברו יחדיו  את כל קשיי הקליטה. הם גידלו את הילדים לאהבת הזולת ואהבת הארץ. פפה עבד בכל עבודה מזדמנת עד שהתקבל לעבודה קבועה במפעלי רוגוזין באשדוד. במפעל טיפס בסולם התפקידים עד לפרישתו בשנת 1974.  למרות פרישתו המשיך לעבוד במקומות שונים ואף השתתף במאמץ המלחמתי במלחמת לבנון הראשונה, זכה באות המלחמה. ממה ניהלה את משק הבית באמצעים דלים ביותר. היא עסקה בגידול הילדים והנכדים בהצלחה רבה. במהלך השנים חיתנו את שאר ילדיהם. נולדו נכדים נוספים שהאחרון בהם תומר, נולד ב1985. הנכדים נישאו. הנין הראשון אמיר נולד בשנת 1976. ואת החמיש זכתה ממה לראות מנישואי הנינה בת אל בשנת אלפיים.

צער גדול נפל על המשפחה, בתאריך כ’ באלול תש"ס 2000920 נפטר החתן ויקטור שמעוני בעלה של הבת הבכורה, דזי. ויקטור היה לפפה וממה כבן ולנו כאבא. פפה נאסף אל אבותיו בשיבה טובה לאחר חיים מאושרים וארוכים בתאריך ט"ז בסיוון תשס"א 200167.

בתאריך ט’ בכסלו תשס"ב 20011124 נפטר בטרם עת החתן מרדכי רוקח (מוקי), בעלה של הדסה והוסיף לכאב והגדיל את החלל הריק.

בזאת לא תמה סדרת הייסורים והסבתא רבה ממה מאבדת את הנין, אביב, בנה של עדנה ונכדה של דזי באסון הנגמ"ש בציר פילדלפי בתאריך כ’א אייר תשס"ד 12/05/2004 בתפקידו כקצין המנהרות הראשון.

המכות הללו רק הגדילו את כאבה של ממה שנותרה ללא בעל, ללא שני חתנים וזיכרון כואב של נין אהוב. אין עצב ללא שמחה והסבתא זכתה לחבוק חמיש, נין ראשון לבת הבכורה דיזי, בנה של בת אל, נכדה של רבקה ושמו בישראל אביאור.

בתאריך י"ב באייר תשס"ו 12/05/2006 בדיוק שנתיים מנפילת הנין ,אביב, כבה נרה.

הזוית האישית

נכדה נויה: מאוד נהניתי מהתהליך וממפגשי התכנית, וגם מיום העיון בבית התפוצות, מוזיאון העם היהודי. למדתי דברים חדשים על המשפחה. אני מאחלת שתמשיך לספר לי סיפורים על המשפחה.

סבא שמוליק: הייתה חוויה אדירה לשתף את הנכדה בחוויות שלי בילדות. היה זמן איכות עם נויה שלא נעשה לפני כן. מאחל לנויה הצלחה בלימודים ולאחר מכן בהמשך, שתגשימי את כל החלומות.

מילון

פחון
צריף מגורים הבנוי מפח.

ציטוטים

”פפה וממה עברו יחדיו את קשיי הקליטה. הם גידלו את הילדים לאהבת הזולת ואהבת הארץ“

הקשר הרב דורי