מאגר סיפורי מורשת

פרק א' – ובו יסופר סיפור עלייתה של סבתי רחל ממשפחת כהן ממצריים

סבא רבא שלי, נולד במצריים לאחר הצהרת בלפור, ולכן קראו לו ציון. ציון, הוא אבא של סבתי רחל. סבתא שלי רחל, נולדה בקהיר עיר הבירה של מצרים בשנת 1951 לציון ופורטונה. החיים שלה במצריים היו מאוד נוחים, כלכלית וחברתית, מצבם היה מצוין. מדי שבת יצאו המשפחות לטייל בגנים המפוארים והמטופחים של קהיר. מדי קיץ, משפחתה המורחבת יצאה לבילוי של חודשיים לכפר נופש מחוץ לקהיר.

בשנת 1956, לאחר מבצע סיני, חל שינוי אדיר ביחס של האוכלוסייה כלפי היהודים, והיו פרעות נוראיות שהתבטאו בתקיפת כל מי שנחשד כיהודי בסכינים. מספר רב של יהודים נרצחו, והמצב שנוצר הביא לבריחתם של הרבה יהודים ממצריים. במשפחתה של סבתי הוחלט על יציאה ממצריים. אך, הייתה התלבטות על היכן להתיישב. חלק משהמשפחה טסה לפריז, כיוון שהיה להם דרכון צרפתי, והשאר טסו ליוון עד לקבלת ההחלטה הגורלית. לאחר חצי שנה, אביה של רחל קיבל את ההחלטה לכל המשפחה – הם יעלו לארץ ישראל. ובשנת 1957, כל המשפחה התמקמה בחולון.

כשהגיעה לישראל, סבתא שלי לא ידעה עברית בכלל. אבל, בבית הספר שלה הייתה מודעות גדולה לעניין, ומורה בבית הספר לימדה עברית בצורה מדהימה, וכל תלמידיה דיברו עברית רהוטה תוך שנה. תקופה זו זכורה לסבתי כתקופה טובה, למרות כל הקשיים. ולאט לאט, המשפחה הרגישה שייכת לארץ ישראל.

פרק ב' – ובו אספר על המחשבות שלי על חוויה זו

כאשר הקשבתי לסבתי מספרת את סיפורה האישי, תהיתי איך אני הייתי מרגישה בסיטואציה הזאת. אם אני הייתי צריכה לעבור מהמקום המוכר והידוע לי למקום זר ולא מוכר, כנראה הייתי עצובה ומודאגת. אבל, מעבר זה היה מעורר בי גם סקרנות, התרגשות ומחשבות על העתיד ועל החוויות הצפויות לי בארץ החדשה. איך ארכוש חברות? היכן אגור? איך יראה בית הספר בו אלמד?… מה שבטוח, זה שאם הייתי צריכה לעבור את התהליכים של מעבר לארץ חדשה, הייתי צריכה להיות חזקה, איתנה, אמיצה, בעלת יכולת התמודדות מצוינת ומשפחה תומכת ואוהבת.

הזוית האישית

תמר: לי היה מאוד כיף להשתתף בתכנית הזאת ואני יודעת שגם סבתא שלי מאוד נהנתה. תכנית הקשר הרב דורי זו בהחלט מתנה.