מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליית יהודי מרוקו

סבא אלי אלבז והנכדה ליאור
בשרות הצבאי
חברי תנועות הנוער במרוקו

נולדתי במרוקו בשנת 1948 וחייתי שם ברצף עד שנת 1964 שהיא שנת עלייתי לארץ.

תמונה 1
אבא ואני. הילדים היו מבקרים קברי צדיקים לפחות פעם בשנה וזה מצולם באחד הביקורים לקבר רבי יחיא במרוקו. כל משפחה באה עם אוהל גדול ולנים שם.

המשפחה שלנו הייתה משפחה אמידה בזמנו, לכן חיי היו באופן כללי מתוקים ושלווים. אבא היה מנהל חברת מכרות ואמא הייתה עקרת בית כמקובל בזמנים האלו.

למדתי בבי"ס אליאנס, בי"ס ליהודים. למדנו לימודים רגילים של משרד החינוך הצרפתי וגם עברית. לאחר מכן לימודי תיכון רגילים במתכונת לימודים צרפתיים לכל דבר, זה היה בי"ס "קולג' איבן טומרט" ע"ש צורר יהודים אחד ממלכי שושלת המואהידין (הערבים שהגיעו מערב הסעודית וכבשו את מרוקו, בתקופתו מרוקו הייתה מאוכלסת בעיקרה בשבטים ברברים ערבים). סיימתי לימודי התיכון שלי. זה היה מתכונת צרפתית של משרד החינוך הצרפתי עם דגש על לטינית ושפות נוספות.

דובר הרבה באותה התקופה על עליית יהודי מרוקו לארץ, ורציתי להציג פה את הזוית האישית שלי. בסביבה המשפחתית בנוסף לאבי ז"ל היו שני בני דודים שבמרוצת הזמן למדנו שהם היו עובדי מוסד. אחריותם הייתה לסייע ליהודי מרוקו לעלות לארץ. השיחות איתם העצימו בנו את תחושת שייכותינו לישראל ולציונות. כשלוש שנים לפני העליה שעות הפנאי שלנו סובבו בדרך כלל מסביב למידע שקיבלנו על מדינת ישראל. לא לשכוח שבזמנים אלה, מרוקו הייתה ארץ מוסלמית ולכן אסור היה לקיים פעילות הקשורה לישראל ואף לנהל שיחות בנושא זה.

שני בני הדודים (אלברט דה אווילה ז"ל שנהרג בפיגוע בקניה לפני עשרים שנה. הייתה פצצה ששמו במלון כדי לפגוע בקבוצת נוסעים מאורגנת, זה אחרי שיצא לפנסיה. הוא נהרג שם במקום, הבן דוד השני שמו יגאל כנפי ז"ל) ארגנו אותנו במסגרת התנועה (הנוער הציוני) שמסונפת לליברלים העצמאיים. (תנועה פוליטית בזמנו שתנועת הנוער הייתה מסונפת אליו) התנועה התנהלה כמו כל תנועת מחתרת אחרת עם שמות קוד, דירות מסתור, פגישות חשאיות וכדומה. (זכור לי שאף יצא לנו פעם לברוח דרך הגגות על מנת להימלט מהמשטרה).

בחודש ספטמבר 1964 המוסד ארגן קבוצת נערים מגיל 13 עד 16 במטרה להעלות אותם ארצה ללא ההורים. היה חשוב להורים להתחיל לשלוח את הילדים מחוץ למרוקו כי הרגישו שהלחץ ממשיך להיות מסוכן מאוד. בקבוצה היו כ 30 ילדים ללא הוריהם מכל מרוקו, מהערים הגדולות. בחרו אותם ממשפחות טובות. במסווה של טיול לצרפת עלינו על אניית נוסעים, שמה היה lyautey, ליוטה, אשר הביאה אותנו לנמל מרסיי בצרפת למחנה עולים בשם ארנס Arenas, שם שהינו כחודשיים (אי אפשר היה לנסוע ישירות ממרוקו לארץ ישראל).

תמונה 2
אני עם אבא בתנועת הנוער הצופים היהודיים במרוקו

במחנה העולים ובמשך התקופה הזו חיינו במסגרת כמעט משפחתית עם אב ואם בית, מעט לימודים. עלית הנוער ארגנה את כל זה.

ב-8 לנובמבר 1964 הוטסנו לארץ. בשדה התעופה קיבלנו את תעודת הזהות הישראלית דבר אשר מילא אותנו בגאווה אינסופית, כולם ירדו על ארבע ונשקו את אדמת הארץ. משם אוטובוסים הסיעו אותנו למקום שאני עדיין מגדיר כשלוחת גן עדן עלי אדמות, כפר הנוער אלוני יצחק שליד גבעת עדה. בדיעבד נודע לי שהבית שלנו באלוני יצחק לא היה מוכן ולכן לא הגענו מיד לארץ.

יגאל כנפי, אבא ואני 

תמונה 3

קישור מתוך אתר גל-עד, לזכר אברהם אלברט דה אווילה ז"ל (בן דודו של אלי אלבז)

הזוית האישית

אלי אלבז השתתף במסגרת תכנית הקשר הרב דורי במיזם "שבעים סיפורים" בביה"ס ניל"י בזכרון יעקב, לרגל שבעים שנה למדינה.

מילון

הליברלים העצמאיים
תנועה פוליטית שתנועת הנוער הציונית היתה מסונפת היהודית

אלוני יצחק
אַלּוֹנֵי יִצְחָק הוא כפר נוער באזור הצפון ליד גבעת עדה השייך למועצה אזורית מנשה ונמצא ליד קיבוץ כפר גליקסון. כפר הנוער הוקם בשנת 1948 על ידי יחיאל חריף, על מנת לקלוט ילדים ניצולי שואה מארצות אירופה. הוא נקרא על שמו של יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

ציטוטים

”השיחות איתם העצימו את תחושת שייכותנו לישראל“

הקשר הרב דורי