מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליית יהדות בולגריה לישראל

רחל שמלי ושירה בן יאיר
כחיילת בצה"ל
ממהגרת- לישראלית

נולדתי בבולגריה סופיה ב-1942. תקופת מלחמת העולם השנייה. עברנו אני-שלי, אחותי לילי הגדולה ממני
בשנתיים, אבא ז'ק ואימא מתי לעיר שדה בשם פזרג'יק בין השנים 1943-  1945.
 
זה היה ההסכם בין ממשלת בולגריה והגרמנים, במקום לשלוח אותנו למחנות השמדה. וזאת לאחר מאבק
קשה ומלוכד של אנשי ממשל ודת חשובים בממשלת בולגריה שהתגייסו כאיש אחד כדי להציל אותנו, יהדות בולגריה.
משפחתנו עלתה לארץ בינואר 1949,כשאני הייתי בת 6 בערך ובסוכנות היהודית שקיבלה את העולים שינו את שמותנו לשמות יותר ישראליים: שלי- רחל , לילי- לאה, ז'ק-יעקב ומתי- מזל, לפי מדיניות כור ההיתוך שדגל בה
בן גוריון, אותה קיבלנו ללא עוררין.
אני ומשפחתי הגענו למעברה בפרדס חנה, שם שהינו עד שאבא שלי מצא עבודה ביפו. ושם גרנו. הייתה לי
ילדות מאד מאושרת , חיי שכונה עם הרבה ילדים שמדברים הרבה שפות חוץ מעברית . עם הזמן למדתי
את השפה העברית עד להצטיינות ונשלחתי מטעם בית הספר "בארי" לתחרות ארצית לכתיבת חיבורים.בחופש הגדול היינו נוסעים לירושלים באופן קבוע, כדי לבקר את סבתא שלי, לאה, והדודים שלי אדלה,
בויקיצ'ה ודורה.
כשהתגייסתי לצה"ל, לא היו מאושרים יותר מאבי ואמי, מכיוון שזה סימל עבורם את הקשר והתרומה שאנו
סוף-סוף יכולים לתת למדינה העצמאית שלנו. בצבא  שירתתי בהוצאת הספרים "מערכות" והיה לי מאוד מעניין .

לאחר השירות הצבאי, עבדתי בבקרים, ובערבים למדתי בסמינר למורים.
ב1964 נישאתי ללאון, ובעקבות הנישואין עברנו לגור בבת-ים שם נולדו לי שתי בנות, ענת ורונית, אותן גידלתי
באהבה גדולה כשאני עקרת בית. בהיותי בת 40 החלטתי לצאת לעבוד והמשכתי לתרום למדינה בקריירה
של כ-30 שנה כעובדת מדינה. 
כיום אני פנסיונרית, סבתא אוהבת לארבעה נכדים: אדם, מייקל, שירה ואופק וממשיכה לתמוך , ולעזור
למשפחתי ומשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הלל ברמת גן ( 2014).

מילון

מעברה
מקום שבו היהודים שעלו לארץ גרו באופן זמני

ציטוטים

”אנשי ממשל ודת בממשלת בולגריה התגייסו כאיש אחד כדי להציל אותנו, יהדות בולגריה. “

הקשר הרב דורי