מאגר סיפורי מורשת

סבתא אידה הלוי מספרת על הוריה

אבי יצחק בן ארויה יליד תורקיה היה ציוני בנשמתו, לכן עזב את משפחתו הוריו ואחיו ועלה לארץ. הוא עלה כבן מאומץ של משפחה אחרת, מאחר ולא נתנו לבחור צעיר לעלות לבד לארץ.

בשנת 1933 הוא עלה לארץ לבד ולמעשה עד יום מותו הוא חיי לבד בארץ, בלי הוריו ומשפחתו . למרות גילו הצעיר לא יכול היה ללכת לצבא בגלל פציעה קשה ברגל ולכן הוא התנדב לשרת את באירגון האצ"ל ואירגון הלח"י. תפקידו היה לחלק כרוזים ועלונים שנגעו למצב הביטחוני ולכל הפעילות שהייתה בארץ תחת משטר האנגלים. בנוסף הוא עבד בסוכנות רויטר לידיעות, כי חוץ מעברית הוא היה דובר מספר שפות זרות: טורקית, אנגלית, לאדינו וצרפתית.

תמונת משפחתי

לימים אבי התחתן עם אמי שהגיעה לארץ עם הוריה ומשפחתה מהעיר דמוטיקה שביוון בשנת 1933. החיים לא היו קלים בארץ, במיוחד לזוג צעיר ולכן הם היו צריכים לגור עם עוד שתי משפחות. רק מאוחר יותר הם הצליחו לעבור לבית משלהם שהיה למעשה צריף. בהמשך, מאוחר יותר עברו לבית רציני יותר.

כשמעט יותר התבססו, נולדו להם שלושה ילדים ולמרות שמבחינה כלכלית לא היה לוקסוס ולא היה שפע, הוריי ידעו להעניק לנו ילדות מאושרת ומלאת תוכן.

פטירתו של אבי בגיל 62 הייתה טראומה עבורי – פתאום הוא נעלם מתוך חיי. אמי לעומת זאת נפטרה בגיל מבוגר יותר.

בחרתי להביא את מילות השיר המדבר על זיכרונות בשם: "לאור הזיכרונות". את המילים כתב יחיאל מוהר והוא הולחן בשנת 1950 ע"י משה וילנסקי. את השיר מבצעת שושנה דמארי.

לאור הזיכרונות 

"לכל אדם יש זיכרונות כספר

יומן חרוט על לוח לב שותק

הזמן זורה את הראות כספר

ורק הטוב לא ימחק

על כן הלך לאור הזיכרונות

על כן אבין נתיב חיי נלוז

כי יש דממה בתום הסערות

יש אור גנוז באושר שנגוס.

הזוית האישית

אידה הלוי: בחרתי להביא את השיר "לאור הזיכרונות", העוסק בזיכרונות של כל אדם.