מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי, במסגרת מפגשי תכנית ספרה כוכבה מכניאן  לרוני ושיר את חוויותיה, עלייתה לארץ, החיים במעברה וההסתגלות לחיים בישראל. 

 עלייתנו לארץ מפרס בשנת 1950 – החיים במעברה

עלינו לארץ במטוס. הגענו לשער העלייה ומיד כשירדנו מהמטוס, ריססו אותנו בדידיטי, שזו אבקת חיטוי נגד כינים. לאחר מכן העבירו אותנו לפחונים. זה היה לנו ביתנו החדש. הפחון היה חדר אחד שכלל: מטבח, חדר שינה ומקלחת, אך לא כלל שירותים. הורי היו המומים. כיצד יסתדרו שמונה נפשות בצריף כזה קטן? הצריף היה מלא חורים ובחורף היה נכנס לתוך הצריף גשם. אמי, ז"ל, הייתה מפזרת את כל הסירים והפיילות כדי לאגור את מי הגשם. השירותים היו רחוקים מהצריף וזה הקשה להגיע אליהם, בפרט בחורף.

אוכל היה בצנע. היו מחלקים לנו פתקים שבאמצעותם קיבלנו מנות אוכל. בהמשך, אבי קיבל עבודה ב"תנובה" ומזלנו השתנה מעט לטובה. היה קצת יותר אוכל בבית, בעיקר דברי חלב. לילה אחד ירד גשם חזק והיה נורא קר. למחרת, אבי החליט ללכת לקושש עצים והמשטרה תפסה אותו. הם חשבו שהוא כרת אותם ועצרו אותו לעשרים וארבע שעות. הוא היה עולה חדש ולא ידע עברית. הוא לא ידע איך להסביר להם שהוא לא כרת אלא קושש מהרצפה. אחרי עשרים וארבע שעות שיחררו אותו והוא בא הביתה בוכה ומדוכא והתחיל לספר לנו את כל מה שקרה. לקח לו המון זמן להירגע.

זכרונות ואירועים מחיי המעברה

ילד קטן, בן גילנו, שיחק ליד השירותים, אלה היו שירותים אנגלים, הוא נפל לתוך השירותים וכמובן שהוא מת. אנשים במעברה היו בלחץ ובפחד. שבוע לאחר מכן עבר מטוס וחילק כרוזים.

אחותי האמצעית, שהייתה אז בת שלוש, הלכה בעקבות המטוס ונעלמה. חיפשנו אותה בכל המעברה ולא מצאנו אותה. אמי חשבה שגם היא נפלה לתוך השירותים והיא נכנסה לטראומה. כשאחותי הגדולה חזרה מבית הספר, היא ראתה את אמא שוכבת על הרצפה וכל השכנים מסביבה. לאחר מכן, כל השכנים והמכרים יצאו לחפש אותה. הגענו, יחד עם החברות של אחותי, עד תל חי ומצאנו אותה בצריף האחרון של קריית שמונה. אחותי התעייפה מההליכה הארוכה, שכבה שם לנוח ונרדמה. כשמצאנו אותה, היא כמובן שמחה ונרגעה.

פחון – מתוך אתר "הארכיון הציוני המרכזי" מעברות בשנות החמישים

זכרון נוסף הוא הפחון של כוכבה. הייתה תקופה מאוד קשה, גם בקיץ וגם בחורף. זה דבר שאיני שוכחת. בקיץ היה לוהט וחם, אי אפשר היה לגעת בפחון. בחורף היה קר ורטוב, הפחון היה עשוי מפח דק ממתכת, ללא בידוד. בפחון הייתה כניסה אחת, לא היה בו חלון וכל גודלו היה 4 על 6 מטר.

ההסתגלות והמעבר לעיר רחובות

לאט לאט התקדמנו ולמדנו את השפה ונעשה יותר קל באותה תקופה. בהמשך, עברנו לדירה יפה בשיכון והיינו מבין הראשונים שעברו מאנשי המעברה. שכנים שקינאו באמי, היו צוחקים עליה על כך שהאסלה בתוך הבית. זה היה נראה להם משונה. היינו גם בין הראשונים שהיה להם גז. אחרי שמונה שנים פיטרו את אבי מתנובה והציעו לו עבודה ב"תנובה" של רחובות או לעבור למושב. מכיוון שכל המשפחה שלי גרה ברחובות, אבי החליט לעבור לרחובות. הוא עבד שנה נוספת לפני המעבר לרחובות וגר אצל סבתי. במהלך השנה, הוא קנה בית בשכונת חבצלת ואז עברנו לדירה שלנו בחבצלת. הוריי גרו בחבצלת עד יום מותם.

תובנה שלי מנסיון  וחוויות העבר: עם כל הקושי שבחיים, הבנתי שאפשר מאפס להתרומם ולהגיע ליותר, אף פעם אל תוותרו על הרצון להתקדם.

העשרה

פחון – מתוך אתר "הארכיון הציוני המרכזי" מעברות בשנות החמישים

תנובה: "תנובה היא חברה ישראלית ליצור ושיווק מזון. החברה מחזיקה בנתח שוק משמעותי בתחום ייצור חלב לשתייה, מוצרי חלב ושיווקם. ב-1988 הוכרזה כמונופול בתחומים אלה. תנובה בולטת גם בתחום מוצרי הבשר, הביצים והמזון הקפוא. בשבעים שנותיה הראשונות הייתה תנובה אגודה שיתופית חקלאית בבעלות איגוד קיבוצים ומושבים".

תשע"ה